‏הצגת רשומות עם תוויות המלצה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות המלצה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 30 במאי 2020

תראו כמה יפה פשטידת הכרישה שהכנתי לחג

שבועות הוא החג האהוב עלי בשנה.
בכל שנה היינו חוגגים בקיבוץ עם כולם.
בארוחת משותפת, בתהלוכה בה מוצגים הביכורים של הקיבוץ כשהשיא זה התינוקות המתוקים שנולדו השנה.
בשנתיים האחרונות אנחנו לא הולכים לארוחה החגיגית, ההמולה לא עושה לי טוב והמשפחה המורחבת שלי ואני החלטנו שעושים בבית.
היות וזה החג האהוב עלי, אז החלטתי שאני המארחת.😃
בשנה שעברה היה חמים ונעים וחגגנו על הדשא.
השנה היה ממש קריר בערב, אז חגגנו בתוך הבית.
היה כיף וטעים.
לארוחת החג הכנתי פשטידה בהשראת רון יוחננוב.
לדעתי היא יצאה מושלמת.
ככה היא נראתה רגע לפני שהכנסתי לתנור.
וכך המהממת נראתה כשיצאה מהתנור.
מהממת, נכון?
המתכון הוא מתכון ממש פשוט.

חומרים:
כוס קמח תופח
חצי כוס שמן
4 ביצים
כוס מים
ירקות לבחירתכם.

משמנים תבנית אפייה, שופכים את הבלילה ואופים בחום של 180 מעלות עד שמשחימה.

אופן ההכנה:
מערבבים את כל המרכיבים ללא הירקות ובסוף מוסיפים ירקות חתוכים. לא צריך לבשל אותם קודם.
זהו, קליל ופשוט.

שדרוגים:
💓 במקום מים אפשר לשים: חלב / שמנת לבישול / שמנת להקצפה וכל נוזל שמתחשק לכם.
💓 במקום שמן אפשר לשים שמן זית / חמאה מומסת או כל שמן אחר. (אפשר גם להוריד בכמות השמן אך לא להוריד לגמרי....)
💓 אפשר ורצוי להוסיף גבינות קשות. אני מוסיפה את כל מה שנשאר לי במקרר: מוצרלה, עמק, גלבוע, חמד, ריקוטה, קשקבל ועוד. כל המרבה הרי זה משובח.
💓 רעיונות לירקות:
  • כרישה ובצל
  • פטריות ובצל
  • תירס
  • קישואים (להוריד את כמות הנוזלים לחצי)
  • בטטה
  • וכל ירק אחר שאתם אוהבים.
בתאבון ובהצלחה.
שבוע טוב
יערה

יום ראשון, 25 באוגוסט 2019

להחזיק אותך קרוב


גילוי נאות – את הספר קיבלתי במתנה מ"אינדיבוק" והתחייבתי לכתוב עליו סקירה.
לדעתי שווה לכם לקרוא את הסקירה, מקווה שתתאהבו בלונדון ואיאן לפחות כמוני.

אני רומנטיקנית ללא תקנה.
אוהבת סרטים רומנטיים, סדרות רומנטיות ובעיקר ספרים רומנטיים.
לאחרונה זמני הפנוי מחולק לשני דברים בלבד, אימונים לטריאתלון (שחייה, אופניים וריצה) וספרים.
בגלל שהאימונים כל כך קשים, אני מחפשת את הספרים הרומנטיים, הדביקים, הכיפיים, שיעשו לי טוב בלב.
את שתי הפעולות הנ"ל תמיד מלווה הפלייליסט של חיי.
כהתבקשתי לבחור מבין 10 הספרים שאינדיבוק נתנו לי לבחור מהם, התלבטתי קשות בין  "כנפי מלאכים" של בריטני ס' צ'רי לבין "להחזיק אותך קרוב" של מלאני הארלו וקורין מייקלס.
אני בחרתי בשני.

והאמת? אני כל כך שלמה עם הבחירה שלי. הספר מושלם.
קראתי אותו פעמיים בתוך שבוע אחד.
מראש החלטתי לקרוא פעמיים, פעם ראשונה כי ממש הייתי צמאה לקרוא אותו וחשבתי שהפעם השנייה תהיה בשביל הסקירה, אבל אחרי הפעם הראשונה שקראתי (בכמה שעות בלבד יש לציין) הפעם השנייה הפכה להיות סוג של סגירת מעגל. רציתי לקרוא שוב כדי לברר כמה דברים שלא היו לי סגורים.
נכון יש בספר סיפור אהבה, כי אם לא יהיה אז הספר לא יהיה רומנטי, אבל יש עוד הרבה מעבר.

זה לא יאומן איזה קו דק עובר בין אהבה לשנאה.

לפני 18 שנים:
לונדון, נערה בת 17 סופר חכמה שיודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות בחייה, העתיד שלה נראה וורוד, מקבלת מילגה לקולג' הנכסף "נורת'ווסטרן" ומאוהבת עוד מילדותה באיאן, אחיה של סברינה חברתה הטובה ביותר.
רצה הגורל ובן זוגה לנשף הסיום ביטל ברגע האחרון ואיאן התנדב ללוות אותה.
מפה לשם הם מוצאים את עצמם בחדר מלון, בו לונדון מאבדת את בתוליה ומתוודה בפני איאן על אהבתה.
איאן מתוודה בחזרה באהבתו אליה.
לונדון המאוהבת מוכנה לוותר על המילגה הנכספת כדי להיות עם איאן בקולג' שבו הוא לומד ואף אומרת לו את זה.
מפה לשם...
פה מתחיל החלק הראשון של הספר.
מיותר לציין שדרכיהם נפרדו, נכון?
אני קוראת את הספר ובראשי מתנגן השיר
 "the winner takes it all"

"I don't wanna talk about things we've gone through,
Though it's hurting me, now it's history.
I've played all my cards and that's what you've done too,
Nothing more to say, no more ace to play.
The winner takes it all,
The loser standing small beside the victory,
that's her destiny"
"אני לא ורצה לדבר, על דברים שעברנו
למרות שזה כואב לי, זו ההסיטוריה שלנו,
שיחקתי כבר בכל הקלפים וזה גם מה שאתה עשית,
אין יותר מה לאמר, אין יותר סיכוי
המנצח לוקח את הכל,
המפסידה עומדת קטנה,
לצד הניצחון,
זהו גורלה"
היום, 18 שנים אחרי אותו הלילה:
לונדון, אשת קריירה מחוננת שגרה לבדה עם החתול שלה  איאן, בעל מועדון לילה בסטריפ הראשי של לאס וגאס, גרים איך לא.... בצמידות האחת לשני.
החצר האחורית של לונדון גובלת בחצר האחורית של איאן.
יד המקרה J
לונדון עדיין החברה הכי טובה של סברינה שכבר נשואה ואמא לשלושה ילדים, כריסטופר בן ה 15, מורגן בת ה 12 ורובי בת ה 5.

"I was in your arms
Thinking I belonged there
I figured it made sense
Building me a fence
Building me a home
Thinking I'd be strong there
But I was a fool
Playing by the rules" 
"אני הייתי בזרועותיך,
מרגישה כל כך שייכת
חשבתי שזה הגיוני,
בניתי לי חומה
בניתי את ביתי
חשבתי שאהיה חזקה שם
אבל הייתי כל כך טיפשה
שיחתי עם החוקים"

בין לונדון ואיאן אין שום דבר משותף הנראה לעין כמובן.
"הסיפור שלנו מסובך. הדבר היחיד שמשותף לנו, הוא העובדה שהחיים שלנו השתנו ברגע טרגי אחד.
כעת הם מנסים להתאבל על אובדן נורא, ולהילחם במשיכה הברורה שיש ביניהם."

כמו שאמרתי כבר, הספר הזה שונה מספרים אחרים, יש בו שמחה, יש בו הרבה עצב, יש בו התרגשות, יש בו אובדן ויש בו השלמה.
כשהתחלתי לקרוא, לא ידעתי למה אני נכנסת. קראתי את התקציר והוא בהחלט השאיר לי טעם של עוד וברגע שהתחלתי, לא יכולתי להניח אותו מהידיים.
סיימתי אותו בשלוש שעות בערך.
מרבית הספר דמעתי משמחה, מעצב, מהתרגשות.
נו, רומנטיקנית ללא תקנה.
התאהבתי, שנאתי, התרגשתי, השתתפתי בצערם וחשתי אמפטיה למצב הלא אפשרי שלונדון ואיאן נקלעו אליו.
היו פעמים שרציתי לנער את לונדון ולהגיד לה שתפסיק להשתחצן, שתרד מהעץ שהיא טיפסה עליו והיה שרציתי להחטיף לאיאן שהתנהג לא פעם כממזר שחצן, אך עם זאת הרגשתי שאין לשפוט אדם בעת צערו.
הרגשות מתעצמים, העצב והכאב מדברים מהנשמה.

והאהבה והשנאה – הגבול כל כך דק בינהן.

ממליצה מכל הלב לקרוא את סיפורם של לונדון ואיאן.
רק תתכוננו להזיל דמעות.

כמה פרטים טכניים:
232 עמודים
הוצאת : ספר לכל
ניתן להשיג דיגיטלי באינדיבוק
וספר אמיתי בכל חנויות הספרים.

קריאה מהנה
יערה




יום חמישי, 4 בפברואר 2016

ללכת בדרכך - הסרט


מה אני אעשה? אני רומנטיקנית ללא תקנה.




"ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?"
"אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי. 
ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת. 
לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה
לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף".
הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי חוץ, אבל חשבתי שאני מזהה תדהמה, 
כאילו אינו מורגל בכך שמישהו חולק על דעתו.
נו טוב, חשבתי כשהתחלתי להפנים את מעשי. הפעם באמת אכלתי אותה.
אבל ויל רק בהה בי זמן מה, וכשלא הסטתי את מבטי פלט נשיפה קצרה כעומד לומר משהו לא נעים. 
"בסדר", אמר וסובב את כיסא הגלגלים, ובהמיה חרישית הוא הסתלק."

לפני שנה + כתבתי את הרשומה הזו על הספר המדהים "ללכת בדרכך".
הספר השאיר עלי רושם רב, ולקח לי הרבה זמן להתגבר עליו ולהמשיך הלאה...

ולמה אני חוזרת אחורה?
כי בקרוב, ממש בקרוב, יוצא הסרט על פי הספר.



סם קלאפלין משחק את וויל טריינור שנכה בארבע גפיים, הדמות הראשית בספר.

אמיליה קלארק משחקת את לואיזה - המטפלת של וויל.




מבחינתי בחירת השחקנים הראשיים מעולה, הם נראים בדיוק כפי שנראו בדמיוני כשקראתי את הספר.

ובתמונות עם הסופרת - ג'וג'ו מוייס.





וכמה תמונות מסט הצילומים.





וכמובן הטריילר לסרט.





טריילר חזק ומרגש.
בחירה מצויינת של שחקנים.
ברור שאני אלך לראות. ואתם?
3.6.16 בבתי הקולנוע. מקווה שגם כאן הוא יצא בתאריך זה. (עדכונים בהמשך).

סוף שבוע נעים שיהיה.
יערה


יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

קסם בשולי הדרך - אילונה אנדרוז

תתארו לכם עולמות מקבילים שבינהם מפריד קו צר - שולי הדרך.
עולם שבור שבו אנחנו חיים, עולם שבו נוסעות מכוניות, קונים בחנויות, וקסם הוא אגדה.
עולם מוזר - בו חיים אנשי אצולי כחולי דם, מחליפי צורה ויש בו כוח קסם אשר מתווה את יעודך.

"רוז דרייטון חיה בשוליים, העולם שבין העולם השבור, בו אנשים נוהגים במכוניות, קונים בוולמרט וקסם הוא אגדה בלבד, והעולם המוזר בו אריסטוקרטים כחולי דם שולטים, מחליפי צורה משוטטים וכוח הקסם שיש לך מתווה את יעודך. רק אלה החיים בשוליים, כמו רוז, יכולים בקלות לנדוד מעולם אחד לאחר, אבל לעולם לא להיות שייכים לשום מקום.
רוז חשבה שאם תאמן את כוחות הקסם שלה, היא תוכל לבנות לעצמה חיים טובים יותר. בינתיים, היא מוצאת את עצמה עובדת במשכורת מינימום בעולם השבור, רק כדי לשרוד.
ואז – היישר מהמקום העמוק ביותר בעולם המוזר, מגיח לחייה, דקלן קמריין, אציל כחול דם, הנחוש לכבוש אותה ואת כוחותיה.
כשיצורים הרעבים לכוחות הקסם פולשים לשוליים מעולם המוזר, על רוז ודקלן לעבוד יחד כדי להרוס אותם- אחרת הייצורים הנוראיים יטרפו את השוליים על כל יושביו."
מתוך "אינדיבוק".
הספר סוחף ביותר, למרות היותו מלא בפרטים, שבמקרה שלי הייתי צריכה לקרוא אותו פעמיים כדי להבין באמת מה מתרחש שם.
ואני בטוחה שאם אקרא אותו שוב אני אהנה באותה המידה ואשים לב לפרטים נוספים שלא שמתי לב אליהם בתחילה.
הקריאה בספר זורמת ומרתקת ואי אפשר להניח אותו מהיידים עד שמסיימים.
כשסיימתי את הספר לראשונה, הכרזתי ביני לבין בעלי שמבחינתי הסופרים של הספר הם לא פחות מגאונים. רמת הכתיבה, רמת התיאורים, רמת הדמיון שיש לשניים.
מדהים בהחלט. אין לי מילה אחרת לתאר את זה.
הספר מרתק לדעתי.

"אילונה אנדרוז הוא שם עט של אילונה וגורדון –  בעל ואישה. אילונה ילידת רוסיה שהגיעה כילדה לארה”ב וגורדון היה בעברו קצין תקשורת בצבא האמריקאי.  השניים הכירו בלימודי כתיבה יוצרת בקולג’, שם לאילונה היו ציונים גבוהים משלו וגורדון עדיין מלקק אתת פצעיו…
השמועות על כך שגורדון היה קצין במודיעין עם רשיון להרוג ושאילונה היתה מרגלת רוסיה מסתורית שפיתתה אותו מעולם לא הוכחו כנכונים.
השניים גרים באורוגון, ארה”ב יחד עם שני ילדיהם, שלושת כלביהם וחתולם. יחד הם כתבו שתי סדרות שהפכו לרב מכר עולמי".
מתוך "אינדיבוק".

הכריכה של הספר באנגלית

אני יודעת שיש עוד ספרים של זוג הסופרים הנ"ל וממש מחכה שכליון עיניים שהוצאת 'אהבות' יתרגמו עוד ספרים שלהם.
אני לא רואה איך אוכל לקרוא אותם באנגלית, יש כל כך הרבה פרטים ובטוח יהיו כל כך הרבה מילים שאני לא אבין, אבל מי יודע.... ימים יגידו.
בשלב זה, אני ממליצה לכולכם - רוצו וקראו את הספר המדהים הזה.
♥♥♥♥♥
יערה

יום שבת, 26 בספטמבר 2015

נישואין על הנייר בלבד - מאלני מילברן

"בפני אמילי שרווד עומדת הזדמנות חד-פעמית להציל את קריירת הכתיבה שלה. אולם דמיין מרגייט, יועץ פיננסי בעל עוצמה מסידני, לא מאפשר לה לכתוב ספר שחושף את סודותיו המשפחתיים. הוא יעשה כל שביכולתו על מנת לעצור בעדה – אפילו יישא אותה לאישה. אמילי לא יכולה להרשות לעצמה לסרב להצעתו. אם תיאות להינשא לו, ישלם דמיין את חובותיה הכספיים ויצילה מקריסה כלכלית. אולם לא ניתן להתעלם מן המשיכה העזה שהתלהטה במהרה בין השניים – נדמה כי סכנת התלקחות נשקפת לנייר הנישואים שלהם."



את הספר הזה סיימתי בכמה שעות. ספר קצר יחסית ומאד סוחף.
אמילי, סופרת צעירה, כותבת ביוגרפיות, כותבת ביוגרפיה צהובה על שחקנית התאטרון רוז מרגייט שנעלמה יום אחד לפני שנים רבות ומאז נעלמו עקבותיה.
אמילי רוצה לחשוף את סיבת העלמותה של רוז, את קשרי המשפחה המסובכים ולשם כך מתחברת עם דני, אחיינה של רוז.
כאשר אמילי מוזמנת לאירוע חלוקת פרסים לסופרים, דני אינו יכול להגיע ובמקומו מגיע אחיו דמיאן שמלווה אותה לאירוע הנוצץ.
כמובן משם, העיניינים משנים כיוון.
דמיאן, איש עשיר מאד ויפה תואר, מאיים על אמילי בתביעה משפטית במידה והיא תפרסם את הספר.
כאשר אמילי מודיעה לו שאין ביכולתה להפסיק את כתיבת הספר, היות והיא זקוקה נואשות לכסף כדי לממן את הדירה שהיא קנתה, ואת חייה.
דמיאן שלא מהסס לרגע, מציע לה נישואין על הנייר בלבד: 'היא מפסיקה לכתוב את הספר והוא דואג לכל מחסורה, כולל תשלום על הדירה ועוד'.
אמילי מסכימה לעסקה.
אך המתח והחשמל שנוצר בינהם מקשה עליהם להשאיר את חיי הישואין על הנייר בלבד, מדי פעם הם 'נופלים' ו'מתנפלים' האחד על השנייה.
כאשר ישנה התפתחות נוספת (שאני לא אספר כדי לא להרוס לכם את הקריאה), דמיאן מבין שהוא רוצה יותר ממה שיש, אך הוא לא יכול לבקש זאת, משום שאמילי לא רוצה.

כדי לקצר את הסיפור, גם בספר הזה, כמו ברבים אחרים, הרגשתי שאם הם היו מדברים בינהם קצת יותר, וכמובן מקשיבים האחד לשני במקום לחשוב מחשבות מה היה אילו.... הכל יכול היה להראות אחרת.

ממליצה? ברור שממליצה.
הספר קליל וזורם ותענוג לקרוא אותו, גם אם לפעמים התחשק לי לצעוק על דמיאן: "גבר, תקשיב לה רגע, תן לה לדבר.... לפעמים יוצאים מכך דברים טובים."



"מאלני מילבורן נולדה בחווה קטנה בפאתי סידני אוסטרליה. בעקבות נישואיה עברה לסקוטלנד כדי שבעלה יסיים את לימודי הדוקטורט שלו. למדה לתואר ראשון בהוראה והמשיכה לתואר שני. בין לבין גידלה 2 בנים. בכל הזמן הזה היא מרגישה שמשהו חסר. יום אחד התיישבה והחלה לכתוב - ואז הכל הסתדר במקומו. מלאני מצאה את יעודה בחיים, את הקריירה הגאונית שלה - כתיבת ספרים. 
על פי מלאני: כתיבה היא מיומנות שניתן ללמוד והדרך הטובה ביותר ללמוד הוא לקרוא ולכתוב. כל כך הרבה אנשים מרגישים שיש להם רעיון לרומן וסביר מאוד להניח שהם צודקים - הטריק היחיד הוא להוציא אותו. העצה שלי לסופרים היא לכתוב, לכתוב, ולכתוב עוד יותר. לקנות מחברת ולכתוב בה בכל עת, לרשום את רעיונות. וכמו כל פעילות אחרת ככל שאתה עושה יותר, כך הפעולה  מרגישה בנוח יותר."


לכו לקרוא.
אפשר לקנות אותו באינדיבוק,
דיגיטלי או מותאם ל"קינדל" (ולאפליקציית "קינדל").


יערה

COLORFY


אני אוהבת הכל ועכשיו.
זה לא סוד בקרב משפחתי וחברי שאם אני מתחילה משהו הוא חייב להסתיים במיידי, אחרת זה יגרר ויגרר....
יום אחד אני אולי אעלה רשומה של "לא גמור - דברים שהתחלתי ונתקעו".
אבל אם אני אחשוב על זה לעומק, זו לא תהייה רשומה אחת, אלא אוסף של רשומות...
יש כל כך הרבה.
ואז בזכות ענבלית גיליתי את האפליקציה COLORFY שזו אפליקציה של צירים בסגנון ספרי צביעה ופשוט יושבים צובעים ונרגעים...


כמעט כמו ספרי "כל צבעי השקט".


כן קניתי את ספרי כל צבעי השקט, אפשר לאמר התלהבתי במצקת.... כי מאז שקניתי אותם צבעתי אולי שני דפים... זה לוקח יותר מדי זמן, ולאחת כמוני זה כנראה לא ממש מתאים. 
אני כן מאמינה שיבוא יום ואני אפתח אותם ואצבע, אך כרגע אני צריכה עכשיו ומהר.


זו אפליקציה שבה אפשר לצבוע בכיף ומהר, וזה כל העניין אצלי כרגע
נכנסים לאפליקציה, בוחרים איזה סוג ציור רוצים מבין מגוון אפשרויות.


בכל קטגוריה יש הרבה דפי צביעה, חלקן חינמיות, חלקן עולות כסף.
אני כרגע מסתפקת בחינמיות. 

וכמה מהצביעות שלי שקיבלו לאחר מכן עיצובים כדי להעלותן לאינסטגרם.

מקור

וכפי שרציתי להעלות לאינסטגרם
(בסופו של דבר הספציפי הזה לא עלה).


מקור

וכפי שהועלה בסופו של דבר לאינסטגרם

מקור

וכפי שהועלה

מה שממש נחמד באפליקציה הזו, שאפשר להגדיל את התמונות ולצבוע חלקים ממש קטנים בקלילות.


אפשר למצוא את האפליקציה גם לאנדרואיד וגם לאייפון. (לחצו על השמות ותגיעו לקישור).
זהירות, שעות של התמכרות לפניכם. ♥☺

בהצלחה.
יערה

 

יום שלישי, 14 ביולי 2015

כשהאהבות מתחברות נוצרים דברים מופלאים - 2

לפני מספר ימים העליתי את הרשומה עם המתכון לגרנולה.
היום אני אסביר איך עשיתי את התגיות, את עיגולי התודה,
מאיפה קניתי את החומרים, את שקיות המתנה ועוד.



אבל לפני הכל אני חייבת להגיד שאני לא מאמינה ששאלו אותי איך הכנתי.
מבחינתי כל אחד יכול להכין, הרי לוקחים כמה חומרים, מערבבים בינהם והופ נוצר קסם.
אז כנראה שזה לא תמיד ככה ויש שקצת קשה להם יותר, חלילה וחס אני לא מזלזלת, אני חושבת שכל אחד יכול לסקרפפ, ייתכן וחלק יצטרכו קצת יותר עזרה, אבל כשתראו כמה זה פשוט - תבינו שכל אחד יכול!!!


את הצנצנות קניתי בקיבוץ, אבל ראיתי אותן ב"מקס סטוק" במחיר של 5 ש"ח האחת.


את שקיות המתנה המקסימות, קניתי ב"מקס סטוק" - 2 שקיות, האחת גדולה והשנייה קטנה ב - 5 ש"ח.



איך עשיתי את העיגול עם התודה על מכסה הצנצנת:





לקחתי בריסטול לבן רגיל שקניתי, שוב, איך לא ב"מקס סטוק", 50 בריסטולים בגודל A4 ב- 10 ש"ח.
יצרתי את העיגולים בעזרת פאנץ' עיגול.




אפשר למצוא בכמה גדלים בחנות של נתנאלה, בחנות האתר "אמהות משקיעות"  ובכל מיני חנויות יצירה הפזורות ברחבי הארץ. המחירים משתנים על פי הגודל.
אני אישית, קניתי באיביי, מצאתי שזה הכי זול שם.
את החותמת המקסימה של "תודה" קניתי מהחנות של לימור - "קסם שימושי" - החותמת עולה 25 ש"ח.


ההחתמה עצמה נעשתה בדיו STAZON שחור שקניתי אצל נתנאלה.

זהו.... ככה פשוט.
הדבקתי למכסה עם דבק דו צדדי, כדי שאפשר יהיה להוריד בקלות ולשטוף את הצנצנת כשמסיימים לאכול את הגרנולה.



איך עשיתי את התגיות החומות שמצורפות לצנצנת:


אין לי דפים חומים, ושברתי את הראש איך לעשות תגיות חומות, ואלי לצבוע דפים עם נס קפה/תה....
אבל אז הבריקה לי הברקה, מצאתי כמה תיקי קרטון חום שקניתי בתחילת השנה לילדים לבית הספר ומעולם הם לא השתמשו בהם.


תיק אחד כזה עולה 2.5 ש"ח (במקס סטוק) ואפשר להוציא ממנו מלא תגיות בעובי מעולה.
חותכים פסים ברוחב של 6 ס"מ לרוחב התיקייה.
בעזרת פאנץ ראש תגית, שגם אותו אפשר להשיג אצל נתנאלה או החנות של "אמהות משקיעות", 


מפנצ'צ'ים את שני הקצוות של הרצועה שיצרנו. האורך לא משנה כל כך, כי בכל מקרה יצאו 2 תגיות מכל רצועה.
אם רוצים שכל התגיות יהיו בדיוק באותו הגודל, אז צריך למדוד גם את האורך.

לאחר שפנצ'צ'נו את שני הצדדים, חותכים את הפס לשניים (סימן המספריים בתמונה מעל). שוב, אם רוצים תגיות בדיוק באותו הגודל - חשוב למדוד. אני חתכתי לפי העין, היות ולא היה לי ממש משנה אם הן זהות או לא. העיקר שיהיו ישרות.
לאחר שיש לנו את התגיות החומות, בעזרת דיו "Distress ink" חום.


ובעזרת ספוגית איפור (כזו של מייקאפ), עוברים על כל הקצוות כדי ליצור סוג של מסגרת, סוג של גימור.


את החותמת המשגעת של הצנצנת קניתי גם בחנות של "קסם שימושי" במחיר של 40 ש"ח.


וקישטתי בכל מיני קישוטים.
בלונים 


פרחים


ולבבות


את כולם הדבקתי בדבק שקוף שאני מניחה שיש בכל בית.
חיברתי לצנצנת בעזרת חוט כותנה בהיר, כל חוט יעשה את העבודה.
וזהו....
פשוט ומקסים.




מקווה שעניתי על כל השאלות.
מוזמנים לשאול ולהתייעץ.

יערה