סוכריות גומי ביתיות וטעימות

הייתי כותבת לכם מה הוא הג'לטין הכל כל בריא הזה, אבל כשראיתי מה הוא מכיל, העדפתי לוותר על זה.
אם אתם ממש מתעקשים לדעת מה הוא הג'לטין הכל כך בריא הזה, אפשר לקרוא עליו ממש כאן.).
בדרך החיים החדשה שבחרתי לעצמי, ג'לטין נחשב כמזון על (דרך אגב לא רק בדרך החיים הזו אלא בכלל).

למה אנחנו צריכים ג'לטין? (מתוך 8 סיבות להוספת ג'לטין לתזונה שלך).

• עור יפה ובריא – ג'לטין מכיל גליצין ופרולין שני חומצות אמינו שמהוות אבני בניין ליצירת קלוגן בגוף, אדון קלוגן בעצמו הוא אחד המרכיבים הבסיסיים בעור ובגוף שלנו בכלל. ג'לטין הוא מה שנותן לעור את המראה המוצק, החוזק וההמשכיות של חידוש תאי העור. דלדול הקלוגן בגוף מתחיל בשנות ה-20 המאוחרות – מכאן השימוש הנפוץ שלו בתעשיית האנטיאייג'נג, קרמים ושאר תכשירי טיפוח המכילים קלוגן הם טמטום טהור מכיוון שקלוגן גדול מכדי להיספג דרך העור . צריכת ג'לטין יכולה להגן על העור מהשפעות רעות של קרינת שמש ובכך למנוע קמטים ושאר רעות חולות בעתיד – אפשר להשתזף ולקבל ויטמין D בכיף. אפשר גם להכין מסיכת ג'לטין ביתית לפנים.
• שיניים, שיער, ציפורניים – ג'לטין מכיל גם מינראליים רבים שחסרים לנו בתזונתנו כמו קלציום, מגנזיום וזרחן שבונים שיניים, צפורניים ושיער חזקים ושופעים יותר.
• צלוליט – התאוריה לגביו אומרת שצלוליט הוא בעצם התפרקות של קלוגן בגוף שמחמירה בגלל חוסרים תזונתיים ונגרמת בגלל רמות גבוהות של אסטרוגן ושצריכת ג'לטין יכולה לפתור החוסר הזה. שווה לנסות.
• ג'לטין מגן על המפרקים – התגובה הנפוצה ביותר להוספת ג'לטין לתזונה היא היעלמות כאבי מפרקים ובעיקר כאבים בברכיים, מחקרים שנעשו על ספורטאים הראו יכולת החלמה מרהיבה אחרי תיסוף עם ג'לטין. בקיצור ג'לטין עוזר לנו אפילו לזוז טוב יותר!
• ג'לטין נותן בוסט רציני למערכת העיכול – גליצין שנמצא בג'לטין מעודד הפרשת חומצות קיבה (שהרמות שלהן יורדות ככל שהגיל והמתח הנפשי עולים) ובכך מסייע לתהליך העיכול – קליטה יותר טובה של הרכיבים התזונתיים שבמזון שאנו אוכלים ופירוק קל יותר של שומנים וחלבונים. הייעול שג'לטין עושה למערכת העיכול מזרז את תהליך שריפת השומן וגם עוזר לתחושת שובע וסיפוק במהלך היום.
• ג'לטין נותן לנו שינה עמוקה , נינוחה ושומר אותנו עירנים במהלך היום.
• ג'לטין מווסת לנו את ההורמונים – ג'לטין מפחית לחץ על ידי איזון חומצות האמינו בגוף והורדת רמות האסטרוגן.
• ג'לטין מאזן את צריכת החלבון מן החי – כמובן שאנחנו בעד חלבון מן החי אבל חשוב לזכור שבתזונות מסורתיות בנוסף לבשר השרירי אכלו הרבה איברים אחרים שהיום רובנו לא צורכים אותם בתזונה היומיומית- צריכה מוגברת של בשר שרירי וביצים יכולה להעלות את רמות ההומוצסטאין בדם (סיכון לבבי,שבצים וכל הבאסה הזה), ג'לטין מספק גליצין שמאזן את המתיונין שבחלבון מן החי.

אבל לאכול ג'לטין סתם ככה, בינינו? זה די מגעיל... אז חיפשתי מתכונים שאפשר לצרוך בהם ג'לטין ומצאתי את המתכון לסוכריות ג'לטין.

כוס נוזל
2 כפות ג'לטין
מחממים הכל בסיר על האש עד שהכל נמס ומעבירים לתבניות מתאימות.
במידה ואין תבניות מתאימות, אפשר לשים בתבנית סיליקון ולחתוך כאשר מתקרר.

אני בחרתי לנסות עם מיץ JUMEX מנגו.

לאחר ההכנה והקירור, ככה נראו הסוכריות.

ובתוך הצנצנת...

לא הספקתי כמעט לטעום כי הילדים חיסלו...

אבל הם יצאו די מרוצים.

כמובן לשמור בקירור.

יערה

לאן שתלך - גייל פורמן

"בכל פעם מחדש אני שומע

בקולך המלטף קולי נוגע

זה כמו לנשום

עוד לילה ועוד יום

את תמיד איתי

שיר ישן אני אפרוט על מיתריך

על שפתיי אני אטעם את מילותיך

זה כמו לנשום

עוד לילה ועוד יום

אתה תמיד איתי"

(שמעון בוסקילה)

שלוש שנים חלפו מאז התאונה הנוראית שהותירה את מיה ללא הוריה וללא אחיה הקטן.

שלוש שנים מאז שמיה עזבה את אדם לנצח.

מיה -  כוכבת בג'וליארד. 

אדם - כוכב רוק ענק. חבר של ברין - שחקנית ובעלת חברת הפקות בלוס אנג'לס.

מיה -  עומדת בפני סיבוב הופעות עולמי כנגנית צ'לו מחוננת.

אדם - עומד בפני סיבוב הופעות, 67 ימים של הופעות לאחר צאת האלבום "מזק משני" אשר את כל השירים בו כתב אדם בזמן כאב וצער.

כנגד כל הסיכויים, לילה אחד אדם, שנשאר לילה נוסף בניו יורק לאחר שכל הלהקה שלו טסה ללונדון לתחילת סיבוב ההופעות, מטייל בעיר ואת עיניו לוכדת מודעה.

"אני מחזיר את המבט קדימה, ופתאום אני רואה את העיניים שלה. לא כמו שהייתי רואה אותן - מעבר לכל פינה, תחת העפעפיים העצומים שלי בתחילת כל יום. לא כמו שהייתי מדמיין אותן בעיניים של כל בחורה ששכבתי מעליה. לא, הפעם אלו באמת העיניים שלה, לבושה בשחור, צ'לו שעון כל כתף אחת כמו ילד עייף. השיער שלה אסוף במין פקעת, שהכרחית כנראה לכל מוזיקאית קלאסית שמכבדת את עצמה...... אני מסתכל על השלט מקרוב. סדרת מוזיקאים צעירים מציגה: מיה הול". (ציטוט מהספר).

מיה שמבינה שאדם בקהל מבקשת לפגוש אותו מאחורי הקלעים ומכן ממשיך הלילה. מיה לוקחת את אדם לסיור בכל המקומות האהובים עליה בעיר הגדולה...

הם מדברים על האובדן, של המשפחה, של האהבה, של החלום לחיות יחד לעד....

"היה הרבה יותר קל למות. זה לא שאני רוצה למות עכשיו. אני לא. עכשיו יש הרבה דברים בחיים שלי שנותנים לי סיפוק, שאני אוהבת. אבל היו ימים, במיוחד בהתחלה, שזה היה קשה כל כך. ולא יכולתי שלא לחשוב שהיה הרבה יותר פשוט ללכת איתם. אבל אתה - אתה ביקשת ממני להשאר, התחננת שאשאר. אתה עמדת מעלי והבטחת לי הבטחה מקודשת כמו נדר. ואני יכולה להבין למה אתה כועס, אבל אתה לא יכול להאשים אותי. אתה לא יכול לשנוא אותי שהאמנתי לך...... ופתאום הבנתי מה שבאמת עומד מאחורי סיבוב הפרידה הזה". (ציטוט מהספר).

הספר הזה, כמו הספר "אם אשאר" הוא ספר מרתק, כתוב בצורה מופלאה ונהדרת, סוחפת וגורמת לכך שאי אפשר להוריד את הספר מהידיים.

"הו אהובי לבך סוער אבל אני כאן לצידך

קולי שובר את הדממה ומלטף את שתיקתך

כמו חלק מגופי, אתה תמיד איתי, לעולמים

אהובתי אני הקדשתי את עצמי למענך

כמו שורשים באדמה ידי אוחזת בידך

כמו חלק מגופי, אתה תמיד איתי, לעולמים"

(שמעון בוסקילה)

יש בי רצון עז לחבק את מיה ואת אדם ולהוציא מהם קצת מהכאב שהם חווים.

קצת מהכאב של אובדן המשפחה, אובדן הילדות, אובדן האהבה.

לכו לקרוא. רוצו לקרוא.
(השיר לא קשור, אבל המילים שלו התאימו לי לרשומה).

הוספתי את המילים מהשיר כי הרגיש לי מאד מתאים לרשומה.

שבוע טוב.

יערה

מרק קובה סלק

חיפשתי את המתכון שיתאים לי, לדרך החיים שבחרתי...
אך לא מצאתי, הכל עם סוכר או אבקת מרק...
ואת שני אלו אני לא אוכלת.

אז אלתרתי מכמה מתכונים.

ירקות למרק:
1 בצל בינוני קצוץ דק
2 סלקים גדולים חתוכים לרצועות של ברוחב 1 ס"מ (בערך...)
4 גזרים חתוכים לרצועות דקות (יותר דקות מהסלק)
10 גבעולי סלרי קצוצים (אפשר גם פחות, אבל זה מוסיף המון טעם).

לתיבול:
מיץ מלימון אחד גדול
2 כפות דבש / סילאן (ללא סוכר)
מלח / פלפל

קובה  למרק.

בסיר מטגנים את הבצל בשמן זית עד שהוא שקוף, מוסיפים את כל שאר הירקות ומטגנים את הירקות עד שמתרככים קצת.
מוסיפים מים עד לכיסוי ועוד קצת.
מרתיחים ונותנים להתבשל.
כשרותח, מוסיפים את המיץ לימון, את הדבש ואת המלח פלפל.
נותנים להתבשל עוד עד שכל הירקות רכים.
מתקנים תיבול לפני שמוסיפים את הקובה.
מוסיפים את הקובה ישר מההקפאה, 10 דקות נוספות של בישול והמרק מוכן.

הילדים אכלו את המרק עם הקובה, אני ובעלי אכלנו רק את המרק.

יצא ממש טעים.

האתגר הבא, הוא לנסות להכין קובה פליאו.

והנה לחם שגיסתי הכינה על פי המתכון ששמתי ללחמניות טחינה.

בתאבון
יערה

לחמניות פליאו

באחד מן הימים חברה שלי שולחת לך וואטס אפ עם תמונה של לחמניות שנראות ממש טוב.

למי שלא יודע, בפליאו לא אוכלים קמחים כמעט משום סוג, בטח שלא אוכלים גלוטן ולא אוכלים סוכרים.
אז מה רבה הייתה שמחתי שהיא שלחה לי מתכון שיכול להתאים.

כמובן שמיד הכנתי אותן.

כל כך פשוט וכל כך טעים.

מה צריך?

4 ביצים

1 כוס טחינה

1 אבקת אפייה

2 כפיות סילאן/דבש

לערבב הכל.

מספיק ל12 תבניות של קטפקייקס.
15 דקות בתנור ב 180 מעלות.

אם אתם שואלים, הן יצאו מעולות.

בתאבון.

יערה

אם אשאר -גייל פורמן

"לפעמים אדם עושה בחירות בחיים, ולפעמים הבחירות עושות את האדם" 

לא שמעתי על הספר הזה ולא ידעתי על מה הוא באמת.
קניתי אותו כי הכריכה מצאה חן בעיני. צבע התכלת עם הפרח הורדרד משכו את עיני.
קניתי את הספר לפני יותר משנה וככה הוא שכב לו באפליקציית הליקון וחיכה לתורו.
קראתי כל כך הרבה רומנים לאחרונה, שמה זה בשבילי עוד רומן... וככה הוא ישב וחיכה וחיכה וחיכה.
בשבוע שעבר החלטתי להתחיל לקרוא, התחשק לי לקרוא ספר קליל ונחמד מסוג ספרי הרומן הרומנטי.

או אז, חיכתה לי הפתעה.
זהו ספר לא קליל בכלל.
זהו לא רומן רומנטי מתקתק.
זהו ספר על אובדן.
זהו ספר על אבל.
זהו ספר על הסתכלות על החיים מכיוון אחר. מכיוון של נערה שנמצאת בקומה, יוצאת מגופה הגשמי ורואה הכל, חווה הכל. את העצב של משפחתה המורחבת, של אהובה אדם, של קים, חברתה הטובה ביותר. נערה שחווה את החיפוש אחר אחיה הצעיר ואחר הוריה והידיעה שהם כבר אינם בין החיים.

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

"אני מסתובבת. משהו לא בסדר. לא יכול להיות שזה קורה. אנחנו משפחה שנוסעת לטיול. זה לא אמיתי. בטח נרדמתי במכונית. לא! די! בבקשה, די! בבקשה תתעוררי! אני צורחת אל האוויר הצונן. קר. מהפה שלי אמור להיפלט הבל לבנבן. אבל כלום לא נפלט. אני מביטה שמפרק היד שלי, זה שנראה שלם ולא מוכתם בדם, ואני צובטת את עצמי בכל הכוח.....תתעוררי!! אני צורחת. תתעוררי! תתעוררי! תתעוררי! אבל אני לא מצליחה, אני לא מתעוררת". (ציטוט מהספר).

מיה הול,  בת 17 ולה אח קטן בשם טדי. האב - מורה לספרות בחטיבת הביניים, פנקיסט לשעבר שניגן בלהקה, והאם חובבת מוסיקה עובדת בחברת נסיעות. מיה, נגנית צ'לו מחוננת וחברה של כוכב רוק מקומי, חשבה שההחלטה הקשה ביותר בחייה תהיה האם להמשיך את החלומות המוזיקליים שלה או ללכת בדרך שונה כדי לחיות עם אהבת חייה, החבר המרדני שלה, אדם, שמבוגר ממנה במעט, כוכב רוק מקומי בלהקה שנקראת "כוכב נופל".

הכול משתנה כהרף עין, ברגע אחד קצרצר. תאונת דרכים לקחה את חייהם של אמהּ, אביהּ ואחיהּ הקטן של מיה בת ה-16. חייה של מיה נתקעו, כיוון ששקעה בתרדמת בבית החולים ונתפסה בין חיים ומוות.

הוא לא ממש מתיישב בכיסא, אלא צונח עליו, כמו בגדים שנערמים על הרצפה בסופו שך יום ארוך. הוא מכסה את הפנים בידיים ושואף שאיפות עמוקות בניסיון להתאושש. אחרי דקה, הוא שומט את הידיים בחיקו.
"תקשיבי לי," אדם אומר בקול שנשמע כמו רסיסי פגז. אני פוקחת את העיניים לרווחה עכשיו. אני מזדקפת ככל יכולתי. ואני מקשיבה. "תישארי." במילה היחידה הזאת, הקול של אדם נסדק..." (ציטוט מהספר).

מיה צריכה לקבל החלטה חדשה. הפעם, זה לא רק על העתיד שלה. ההחלטה שתקבל תקבע את גורלה - אם להישאר לחיות אך בדרך חיים קשה יותר משחוותה אי פעם, או לברוח ולמות.

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

תוך כדי כך שמיה מאושפזת, חסרת הכרה עטופה בצינורות שיוצאים מגופה לכל מיני מכונות, היא נעה בין שני מישורים עבר והווה, עולם החיים וחיי העולם הבא ואנחנו- הקוראים, מצטרפים למסע הזה.הספר כתוב כמקטעים שונים, מקטע אחד מהעבר בו נזכרת מיה בכל מיני אירועים חשובים בחייה ומקטע אחד מההווה, החיים בקומה, במאבק של האם להפרד או להשאר.
בספר ישנם תיאורים לעומק של הלבוש, ההתנהגות, מצבי הרוח, הזמנים המשתנים... וההרגשה היא שאתה ממש בתוך הספר, מרגיש את הדמויות, מרגיש את הכאב שלהן, את עוצמת האהבה, את עוצמת הרגשות של כל אחד ואחת מהדמויות.

לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים עד שסיימתי.
אני לא אשקר, אלא אכתוב שחור על גבי לבן (או כחול על גבי לבן) שהזלתי לא מעט דמעות בזמן קריאת הספר.
היו קטעים שחשבתי ביני לבין עצמי שאם רק הייתי פוגשת את אדם ומיה, כל מה שהייתי רוצה זה לחבק את שניהם חזק חזק ולהשתתף בצערם ובכאבם, בצער ובכאב  האובדן שהם חווים.

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

"אני מתה? אני מתה?"ברגע הראשון היה לי ברור שאני מתה. ששלב השקיפה מהצד הוא רק זמני, הפוגה לפני האור הבוהק ושלב החיים-חולפים-לנגד-עיני שממנו עוברים אל איפה-שלא-יהיה המקום שאליו עוברים." (ציטוט מהספר).

אם אשאר הוא סיפור יפה להכאיב על כוחה של אהבה, על מהותה האמיתית של משפחה ועל הבחירות המכריעות של חיינו.

הספר עובד לסרט דרמה בבימויו של ר.ג'יי. קטלר, המבוסס על רומן שנכתב על ידי גייל פורמן. הסרט יצא לאקרנים ב - 22 באוגוסט 2014.

יצא לאור ע"י הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, בשנת 2013, מכיל 175 עמודים. הספר מסווג כסר נוער, אבל אני מאמינה שגם אנשים מבוגרים יתרגשו ויהנו ממנו לא פחות.

לספר יש ספר המשך "לאן שתלך" שמתחיל 3 שנים אחרי התאונה וכתוב מהצד של אדם. אבל על כך בפוסט נפרד.

תהנו.

יערה

הספרייה שלי

יש כמה ימים, נו הימים האלו בחודש...
אז קצת לפניהם, אני באטרף של סידורים.

החודש זה נפל ביום מסויים, שמפאת קדושתו אני לא אציין את שמו,
אבל כן אגיד שזה יום שהרבה אנשים לא עושים בו שום דבר.
גם לא אוכלים.

אני מכבדת כל אחד ואיש איש באמונתו יחייה.

בשל אטרף שפקד אותי, החלטתי לסדר את הספרייה שלי.
כמה ימים לפי קיבלתי מחברה את הרשומה "37 תמונות שיגרמו לאנשים פרפקציוניסטים להגיע לפורקן" באתר ה"פטריה".
וכן, אני פרפקציוניסטית! עובדת על עצמי הרבה בשביל להיות קצת פחות, בשביל להשלים עם זה שלא תמיד ייצא קו ישר בתפירה, ולא תמיד הכרטיסים הם סימטריים  והמשושים בדיוק באמצע.

להגיד שזה לא מפריע לי? זה מטריף אותי!!!
זה מטריף אותי, אבל אני עובדת על עצמי... לא משלימה עם זה. ממש לא. אבל יודעת שלהבא זה יהיה טוב יותר.
בקיצור? משוגעת קצת .... ☺
אבל אתם אוהבים אותי גם ככה, נכון?

בקיצור, איפה היינו?
כן בכוננית הספרים שלי.
תמיד סידרתי את הספרים לפי גובה והסתדרתי עם זה.

בהחלט לא מושלם, אבל בסדר.

משהו הפריע לי ולא ידעתי לשים את האצבע על מה.

ואז קיבלתי את אותה רשומה שכתבתי לכם למעלה...

עולם חדש נפתח בפני.

סידור הספרים האולטמטיבי.

סידור הספרים המושלם.

או אז, נדלקה נורה במוח שלי ולא נרגעה עד שהגעתי לזה.

עדיין לא מושלם ויש המון מקום לשיפור...

בחדר השינה יש לי ספריה של ספרים שלא ממש נעים שיהיו בסלון.

בעיקר רומנים מז'אנר מסוים, מז'אנר שעד לפני כשנה השתיקה הייתה יפה לו.

ז'אנר שמיום ליום מתרבות הקוראות אותו וגם הקוראים.

קבוצות של הז'אנר צצות בפייסבוק כמו פטריות אחי הגשם...

ז'אנר שבהחלט מתאים לחדר השינה.

עדיין לא הבנתם איזה?

אני מדברת על הז'אנר הרומנטי.

יותר נכון לאמר הרומנטי - אירוטי.

או כפי שהעליתי את אותה תמונה באינסטגרם עם פילטר מסויים.

ודרך אפליקציה חמודה שאספר עליה בהמשך.

בתמונה זו אפשר לראות את שתי הצורות, הן לפי גובה והן לפי צבע.

זהו, זו הספרייה הצנועה שלי.

השלב הבא יהיה לסדר את האפליקציות בפלאפון שלי, ממש ככה.

 מופרעת, כבר אמרתי?(אם הייתם רואים את טבלאות האקסל שאני עושה, אז הייתם מבינים עד כמה מופרעת ☺ (.
יערה

עלי שלכת שבורים - אלי חי

"עלי שלכת שבורים" מאת אלי חי, בהוצאת הספרים "אוריון" הוא רומן מרתק על משולש אהבים, סיפורם של ג'ף, רבקה ואיב. ג'ף, עוזב את עיירת מגוריו בדרום ארצות הברית ומגיע לעיר ניו יורק לאחר מריבה קשה עם אביו. האב, מכור לטיפה המרה, מגלה באופן בלתי מובן רגשות שנאה לאמו, לו ולאחותו. בדרך של שיגרה הוא מכה ומקלל אותם. גילויי האלימות מצד האב פוגעים נפשית בעיקר בפאם, אחותו של ג'ף. על אף מצבה הנפשי המעורער של אחותו, בוחר ג'ף לעזוב את בית הולדתו ולהותיר את אחותו ואימו כשהן חשופות לשיגיונותיו של האב. כשהוא מגיע לכרך הגדול הוא מתיידד עם אהרון, צעיר חרדי, המסייע לו במציאת עבודה ודירה. לימים מתוודע ג'ף לרבקה, נערה יפה וחכמה אחותו הצעירה של אהרון שמתאהבת בו עד כלות. סוד אהבתה של הנערה מבית חרדי לבחור הנוצרי מתגלה והגילוי המסעיר את הקהילה החרדית מערער את עולמה הסדור להפליא של הנערה התמימה. רבקה מצידה בניגוד למוסכמות מנסה נואשות להגשים את אהבתה ללא הצלחה, בעיקר משום שג'ף מתאהב באחרת.

איב, ברוקרית מצליחה, יפה וזוהרת, היא משאת נפשו של כל גבר. איב וג'ף מתאהבים ונישאים.

לאחר מותו של אביו שב ג'ף שב לעיירת הולדתו לסייע בהחלמתה של אחותו, שם מתגלה לו הסיבה האמיתית לשנאת האב את משפחתו. הגילוי יוצר שרשרת אירועים מרתקים, מפתיעים ומרגשים. וכשנדמה שהסדר שב אל חייהם של גיבורי העלילה מתרחש הפיגוע במגדלי התאומים. האם היה בכוחו של הטרור הרצחני להשפיע על חייהם?"

מעולם לא שמעתי על הסופר הזה, אך בכל הקבוצות המליצו ולכן ניצלתי מבצע וקניתי את הספר לקינדל.

התחלתי לקרוא את הספר ברגשות מעורבים. הכתיבה שונה ממה שאני מורגלת אליה. הספר כתוב כגוף שלישי ומספר את סיפורם של ג'ף, איב, רבקה ומשפחותיהם. 

בפרק אחד מסופר על ג'ף ובאחר על רבקה, בשלישי, על איב ושוב חוזר לג'ף... וכך לכל אורך הספר יש קפיצות שמספרות על כל דמות מהמקום שבו היא נמצאת. הזמן הוא זמן כרונולוגי פחות או יותר, אבל יש גם חזרות לעבר וקפיצות לעתיד.

כאחת עם בעיות קשב, התקשיתי בתחילה להתמקד בעלילה, כל הזמן ניסיתי לעקוב, אך ברגע שהבנתי את הלך הרוח בספר, נשאבתי והתמכרתי.

בתוך הסיפור משולב סיפור השואה הקרוב לליבי, החיים בקיבוץ, הצחיקה אותי צורת ההתייחסות לחיים בקיבוץ, עם כל הסטיגמות של מטבח ורפת :) ישנם אזכורים למצב הביטחוני בארץ ובארה"ב והרבה תובנות לחיים.

והגדולה ביותר היא שגם אם קשה בישראל והמצב הבטחוני לא מרקיע שחקים - עדיין אין לנו ארץ אחרת.

הספר כתוב בצורה כל כך מרגשת שמצאתי את עצמי צוחקת ובוכה, מחייכת ומוזילה דמעה.

בקיצור - ממליצה מכל הלב.

מבחינתי הספר מקבל חמישה כוכבים   *****

יערה

עץ חרוזים - פעילות עם ילדים

הדרכה ל"עץ החרוזים" היא אחת הרשומות הכי נצפות בבלוג הקודם שלי.
הרשומה המקורית פורסמה לפני כמעט 8 שנים, ב 1.2.08.
אך זה אף פעם לא מאוחר לפרסם שוב כאן, כי זו הדרכה שתמיד מתאימה.

החומרים הדרושים:

כמה מנקי מקטרות (שלושה ומעלה - תלוי כמה סבלנות יש לכם).

חרוזים פשוטים וצבעוניים בכל מיני צורות וגדלים.

מעט פלסטלינה לייצוב העץ.

מתחילים...

1. בוחרים 4-6 מנקי מקטרות (אפשר באותו הצבע ואפשר צבעים שונים).

מגלגלים את כל מנקי המקטרות יחד ליצירה גזע העץ, מתחילים כ- 1.5 ס"מ מהקצה עד לאורך של כ - 8 ס"מ.

2. מתחילים להשחיל חרוזים, בין שלושה לחמישה חרוזים כל פעם. משחילים עד כמעט הגזע, מקפלים את מנקה המקטרות ומגלגלים קצת כדי שהחרוזים יתפסו.

ככה זה נראה אחרי הסיבוב

חמישה חרוזים

שלושה חרוזים

ממשיכים שוב על אותו הענף ושוב פעם על אותו הענף, צריך להיות שלושה סיבובי חרוזים על כל ענף.

(אם אין מספיק מקום, אז אפשר לסובב גם חרוז אחד בלבד)

3. ממשיכים שוב ושוב עוד ענפים.

כך הוא נראה אחרי השחלה על ארבעה ענפים.

4.  אחרי שסיימתם להשחיל ולהכין את כל הענפים, מייצבים את העץ על פלסטלינה,

ומעמידים אותו לקישוט.

כמובן שבגילאים הצעירים יותר,קשה להם לעשות את הסיבוב, והם נהנים פשוט להשחיל, אז תנו להם להשחיל כאוות נפשם ובסוף תסובבו קצת כדי שלא יברחו החרוזים.

העץ של הבת שלי, בת 3 וקצת...

העץ של בני, בן 7 וחצי.

אם אתם מסתבכים, או משהו לא ברור, תמיד אפשר להתייעץ איתי במייל ktumav@gmail.com, או כתגובות לרשימה..

בהצלחה

יערה