יום שישי, 17 באוקטובר 2014

התשוקה לשרוד והתשוקה לחיות

(רשומה זו היא עוד אחת מהרשומות שנשכחו במרתפי העריכה ועכשיו יוצאים לאור)
כבר סיפרתי לכם שאני אוהבת לקרוא.
כשהייתי ילדה הייתי מסיימת ספר ביום (את אליפים, אורי, האסופית וכדומה לקח לי יומיים - בכל זאת ספרים ממש ארוכים).
הייתי מה שנקרא תולעת ספרים.
לאחרונה חזרתי לקרוא.
רואים את זה גם פה בבלוג.
הרבה פחות יצירה, הרבה יותר מהחיים וגם התחלתי להכניס רשומות עם המלצות על ספרים.
מאז שכתבתי את הרשומה על הספר "פנינה ומשי", כבר הספקתי לקרוא את כל הטרילוגיה שוב, ולהתרגש עם הדמויות שוב, וכן גם לבכות שוב ולכעוס שוב ולהתרגש שוב ולהתאהב שוב.
כבר אמרתי שאני ממליצה על הטרילוגיה של איילת סטוויצקי? חובה עליכן לקרוא את הטרילוגיה הזו. (גם הגברים מוזמנים לקרוא, אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שנשים יהנו ממנה הרבה יותר).
אבל לא לשם כך התכנסנו היום.

לפני שאתם מתחילים לקרוא את הרשומה, תפתחו רמקולים, תפעילו את הסרטון של יוטיוב המצורף ותתחילו לקרוא.
סופרת חדשה ומשובחה נכנסה לי ללב. עמוק עמוק ללב. גם בזכות הספרים וגם מי שהיא.
דנה לוי אלגרוד
סופרת צעירה ומתוקה, חייכנית (אפילו יותר ממני devil) ובאמת מקסימה אמיתית.
דנה כותבת טרילוגיה משלה, בתחום הז'אנר האהוב עלי במיוחד.
ולמה אני רושמת כותבת ולא כתבה?
כי עד לרגע פרסום רשומה זו, יצאו רק 2 ספרים מהטרילוגיה והיא עובדת במרץ על השלישי. (אני מקווה devil ).
ואני מחכה לו בכליון עיניים.
הספר הראשון נקרא "התשוקה לשרוד".
התשוקה לשרוד הוא ספר פנטזיה המתאר את קורותיהם של חבורת אנשים לאחר שאת העולם פקדו סדרת אסונות טבע עצומים
"אני משפשפת את משקפת הצלילה שלי והכול שחור, למה הכול שחור?
יד חזקה מושכת אותי מחוץ למים והשחור הופך אפור. איפה אני?
כשאווה נמשית מהמים ומגלה שניצלה מצונאמי הרסני שהחריב את האי טנריף, גן העדן שלה הופך לגיהינום.
יחד עם קבוצת ניצולים קטנה הכוללת את אית'ן, חייל המרינס, לילי, ילדה בריטית בת שש וג'ונתן, נער צעיר מניו זילנד, היא מחכה לחילוץ. במהרה הם מגלים שסדרת אסונות חסרת תקדים פקדה את העולם כולו ועליהם להתחיל במסע מפרך למקום מבטחים.
במהלך המסע עוד ועוד ניצולים מצטרפים אל הקבוצה הקטנה והם נאלצים להתמודד ביחד עם סדר עולם חדש, מפתיע, מרגש ולעתים אף מצמרר.
בין אית'ן ואווה נוצר קשר מיוחד וחזק שמתפתח לרומן חושני וסוער, אך תלאות הדרך והמפגשים עם דמויות נוספות מעמידים אותו במבחן מתמשך.
כשמסתיים העולם כפי שהכרנו נותרה רק התשוקה לשרוד."
(מתוך אחורי הספר - "התשוקה לשרוד")
הכתיבה  של דנה סוחפת, מרתקת ומעניינת ומבטיחה לכם שלא תוכלו להוריד את הספר מהידיים.
סיימתי לקרוא את הספר ביום אחד, כמובן עד השעות הקטנות של הלילה, אבל ממש נסחפתי ולא יכולתי להפסיק.
מזל שהוא הגיע אלי לקראת סוף השבוע ושמרתי אותו ליום שישי, אחרת הייתי מגיעה כמו זמבי לעבודה.
אם אתם מעוניינים, ניתן לקרוא את הפרק הראשון ממש כאן.
בספר הראשון מסופר על חבורה שכזו שניצלה מצונמי הרסני בטנריף. ומרגע זה ואילך, העולם אינו אותו עולם שאנו מכירים, אלא עולם חרב עם הרב ורוע בכל פינה. אותה חבורה מתחילה לצעוד לכיוון הלא נודע במטרה להגיע הביתה. בדרך מצטרפות אל החבורה דמויות חדשות וססגוניות שגורמות לקוראת להתאהב בכל אחד ואחד מהם. דמויות מרתקות וססגוניות מכל מיני מקומות בעולם. בתוך כל כעוס והבלאגן נרקם בין אווה ואית'ן שמשה אותה מהמים  סיפור אהבה וקשר מיוחד ביותר.
אני לא אספר לכם את הסוף כדי לא להרוס, אבל נשארתי ללא אוויר עד שקיבלתי לידי את הספר השני.
"אני עומדת בכניסה לשביל הגישה לבית. הדלת נפתחת ואימא שלי יוצאת בפנים קורנים. היא ניגשת להשקות את הפרחים.
"אימא את כל כך יפה", אני לוחשת. הגוף שלי רועד מהתרגשות.
אני מתעוררת, נוטפת זיעה.
אווה ואית'ן יוצאים לארצות הברית במטרה לגלות מה עלה בגורל משפחותיהם. אליהם מצטרפים אנטולי, לילי, ג'ונתן ושאר החברים החדשים, כדי למצוא מקום שיוכל לשמש להם כבית.
הקבוצה ממשיכה לגלות את העולם שנוצר בעקבות סדרת האסונות שפקדה אותו.בדרך הם פוגשים שורדים נוספים ונאלצים להתמודד עם מכשולים בלתי צפויים.
האם יזכו להתאחד עם משפחותיהם? האם הרומן העוצמתי והחושני בין אווה לאית'ן יצליח לשרוד את המבחן הגדול ביותר? והאם המשפחה החדשה תצליח להישאר מלוכדת למרות הכול?
כשמסתיים העולם כפי שהכרנו, כל שנותרה היא התשוקה לשרוד."
"כשמתחיל העולם החדש, אנו חייבים להילחם על התשוקה לחיות."
(מתוך אחורי הספר - "התשוקה לחיות")
בספר השני מסופר את המשך קורות אותה חבורה שכזו, והמשך סיפור האהבה בין אית'ן לאווהשמקבל במחצית הספר תפנית שלא הייתי חושבת עליה, אשר הופכת את כל מה שהכרנו עד עכשיו.
תפנית שלי אישית היתה מתאימה מאד, מה שאני לא יכולה להגיד על הרבה קוראות אחרות.
ברגע הראשון, אמרתי "לא יכול להיות", אבל מיד קיבלתי את התפנית באהבה ובהשלמה, כי זה מה שאני חושבת שהיה צריך לקרות.
לכו לקרוא!!!
גם בטרילוגיה זו עברתי קשת רחבה של רגשות החל משמחה ועצב, אהבה, התרגשות, הזדהות, כעס והשלמה.
וכמובן איך לא, ירדו לי דמעות. ולא מעט מהן.
את הספרים לא ניתן לקנות בחנויות הספרים, אלא רק באתר "מנדליי" או ישירות דרך דנה.
חייבת לציין שיש בספר קטעים אירוטיים והוא נמכר לבוגרים מעל גיל 18 בלבד.


את התמונה הזו צילמתי בקמפינג שעשינו בסוכות בחוף גופרה שבכינרת - המדורה ןהכנרת ברקע הזכירו לי את הספר.
דנה!!! תוציאי כבר את השלישי. מחכה בקוצר רוח.
ורגע לפני פרסום הרשומה גיליתי את הבקשה הבאה של דנה:
"חשבתם שאי אפשר לנצח את רשתות הספרים? תחשבו שוב! הטרילוגיה החושנית של "התשוקה לשרוד" נמכרה תוך 4 חודשים בלבד בקרוב ל-2000 עותקים!! בואו נוכיח לכולם שסופרת אחת יכולה לנצח בשביל כל שאר הסופרים!   https://www.facebook.com/thepassiontosurvive"
חברות, קדימה לקרוא.
יערה
(רשומה זו היא עוד אחת מהרשומות שנשכחו במרתפי העריכה ועכשיו יוצאים לאור, במקור התחלתי לכתוב אותה ב 31.7.14)

יום שלישי, 14 באוקטובר 2014

סיור חנוכיות ברובע היהודי בירושלים

באחד מימי השבוע התקשרתי לחברה, ושאלתי אותה, אולי במקה מתחשק לה לבוא איתי לסיור חנוכיות ברובע היהודי שבירושלים.
היא כמובן מיד נענתה להצעה.
כמה וכמה שנים אני ממש רוצה לצאת לסיור חנוכיות, אך אף פעם לא יצא לי,  משום מה.
כל פעם היה איזה תירוץ, והופ... נגמר החג.
השנה לא ויתרתי. וטוב שכך.
היה מקסים.
את הסיור התחלנו שתינו ועוד מחצית עם ישראל בשער יפו. (לא הורגש עומס נוראי...).
עברנו על פני הרובע הארמני... ומשם הגענו לרובע היהודי.
כבר בכניסה קיבלו את פנינו מספר חנוכיות.
המשכנו בסמטאות הצרות של הרובע, וכל רגע נגלו לפנינו עוד ועוד חנוכיות.
בשכונות מגורים דתיות וחרדיות בירושלים מתקיימת מצוות "פרסום הנס".
מטרת המצווה היא הדלקת החנוכיות ברבים והנחתן בכניסה לבית או על אדן החלון, למען ידעו כולם על נס החנוכה שקרה ליהודים.
נכנסנו לעוד רחובות צרים...
שהיו לגמרי מוגנים מהרוחות ומהקור העז ששרר אתמול בערב.
הסיור כולו היה מתובל בריחות מרק עוף משגעים, שעשו אותנו רעבות.
המשכנו לעבר בית כנסת החורבה.
והמשכנו לטייל עוד קצת בין הסמטאות.
מצאנו שברוב החנוכיות הדליקו רק את הנרות ללא שמש.
כאשר מדליקים חנוכיה, מדליקים את הנרות ואת השמש, שמשמש כמקור האור.
אין להשתמש בנרות החנוכה כמקור אור, "אלא לראותם בלבד".
לכן הופתענו למצוא, שרוב החנוכיות היו ללא שמש.
כאשר שאלנו את אחת מתושבות הרובע, מדוע כך הדבר, היא ענתה לנו בחיוך ובאדיבות, שהיות והחנוכיה בחוץ ויש תאורת רחוב, אין צורך להשתמש בשמש, כי לא הנרות הם שמאירים.
עוד גילינו, שבבתים רבים מדליקים מספר חנוכיות, כאשר שאלנו לסיבה, נאמר לנו שמדליקים חנוכיה לכל בן משפחה.
סיימנו את הסיור בעיר העתיקה, איך לא עם סופגניה לא ממש חמה אך מתוקה.
אחרי הסיור טיילנו קצת בשדרות ממילא מצויידות בתירס חם וגרעיני תורמוס.
את הערב הכייפי, קינחנו בארוחת ערב בבית קפה "דרך הגפן" שבבית זית. 
אוירה נעימה, שירות מצויין ואוכל טעים... (אם כי לא זול).
דרך הגפן, מושב בית זית, סטודיו ירון טל
קישור לתמונה המקורית
דרך הגפן, מושב בית זית, סטודיו ירון טל
קישור לתמונה המקורית
היה ממש כיף, ואני ממליצה לכולכם לנסוע לשם בשנה הבאה.
עדיף לקראת סוף החג, כי אז יש יותר נרות בחנוכיה וזה מוסיף לחוויה.

שבת שלום
יערה