כרטיס ברכה לחתונה

כרטיס ברכה רומנטי שהכנתי השבוע לזוג שהתחתן.

יערה

מאד ווין - טארין פישר

הכריכה האחורית של הספר:

"בדרך כלל אני לא מקנאה, ובכל זאת הדבר היחיד שגורם לי לקנא הוא כשאני קוראת ספרים... הכתובים בצורה כל כך מופלאה – שונה מכל מה שאי פעם קראתי. כשאני לא מצליחה להניח את הספר, כי כואב לי בבטן, כואב לי בלב ובראש, אני צורחת: ‘לעזאזל איתך (פה נכנס שם הסופרת!) למה אני לא חשבתי על זה קודם??'”

קולין הובר, מחברת רבי המכר של ה’ניו יורק טיימס’, על מאד-ויין.

כשסנה, סופרת מתבודדת, מתעוררת בבוקר יום הולדתה ה-33, היא מגלה כי הכול השתנה.

סגורה מאחורי גדר חשמלית, נעולה בבית בלב השלג, כל שנותר לה הוא לפצח את הקוד לחופש ולגלות מדוע נלקחה. ואז היא מבינה, שאם היא רוצה להשתחרר, היא צריכה להתבונן היטב בעברה. אלא שהעבר הזה חוזר ומגיח בקצב מסחרר, וחוטפיה אינם בנמצא.

הכבלים של חייה מכבידים עליה ואינם מאפשרים לה לתקשר, לראות את הטוב בחיים, לחוש תקווה, להרגיש אהבה, להיות מאושרת.

אלא שזו אינה האמת כולה -התצרף מורכב יותר, וכדי להרכיב אותו צריך לצעוד בין חלקיו ולסגור את הקצוות. רק כשסנה נמצאת על הקו הדק שבין חיים למוות, היא מאתרת את חוקי המשחק. משחק מסוכן.

ורק אז היא מבינה, כי האמת בלבד תתיר את הכבלים."

סיימתי את הספר בנשימה עצורה. 

ההתחלה קצת צלעה, עוד חשבתי לנטוש, אבל בנות אחרות בקבוצת הפייסבוק 'ספויילרים לספרי הז'אנר הרומנטי' אמרו לי להמשיך.

אז המשכתי.

האמת? מצד אחד אני שמחה שהמשכתי, כי הספר הוא וואו אחד גדול. ספר שונה, מרתק, עצוב, שמח (אבל ממש מעט שמח), עם המון תובנות וכתוב בצורה מופלאה.

מצד שני אני קצת עצובה שהמשכתי, כי כל פעם שאני חושבת עליו מתחשק לי לבכות. כמה רוע יש בעולם (גם אם הוא נעשה למטרה טובה), כמה עצב, כמה חוסר צדק...

בכיתי בו המון, והוא עשה לי קווץ ענק בלב שעדיין לא החלים.

אני רק חושבת על סנה האומללה, כמה קושי היא צריכה לעבור בחיים.

הייתי שמחה אם היה ספר המשך, של הצד שלו.

כמה עוצמה יש בספר אחד, כמה רגשות, כמה.... אפילו לא יכולה להגדיר במילים את ההרגשה, את הכאב ואת האהבה ואת הכל.

ממליצה בחום.

אבל דעו מראש שזה לא ספר קל.

אבל בהחלט מומלץ.

מאד ווין - טארין פישר

תרגמה מאנגלית: יעל אכמון

הוצאת "א(ה)בות"

318 עמודים

לרכישה באינדיבוק

יערה

עמוק יותר מהאוקיינוס - זהבית טל און

כבר סיקרתי בעבר את הספר הראשון של זהבית טל און - לחצות את האוקיינוס
היו לי קצת השגות לגביו, אם זה מעניין אתכם, אתם מוזמנים קרוא את הרשומה המקורית.
מאז זהבית כתבה את שני הספרים הנוספים בטרילוגיה, ומה אומר לכם?
יש לנו פה סופרת מחוננת, סופרת שכותבת מהלב, מרגשת ורואים שהיא אוהבת, אוהבת את הספר, את הכתיבה, את הדמויות.
הכתיבה של זהבית שונה בעיני מהרבה סופרות אחרות, זו כתיבה של סופרת שהיא גם אמא שמעורבת... קשה לי להסביר בדיוק למה הכוונה, תצטרכו לקרוא.
בספר השני והשלישי מסופר על המשך קורותיהם של אריק ונתי, אהבות צעירות, פחדים, חששות, הרבה הורמונים ורגשות.
אין בספר פירוט יתר (כמו בספרים אחרים שאני קוראת לאחרונה), אבל בהחלט מרגישים וחשים את האהבה בין השניים.

בספר השני, נתי נוסעת לניו יורק לפני הגיוס כדי לגור עם אריק לכחצי שנה. במשך חצי שנה זו נתי מרגישה חנוקה, משועממת מאד. בכל בוקר שאריק יוצא לעבודה, נתי נשארת לבדה בדירה הגדולה, בעיר שהיא לא מכירה, נערה צעירה בת 18 לפני הצבא, לבדה בעולם.
באחד הימים נתי פוגשת את דניאל, קצין בצבא שבא לבקר את משפחתו. נתי שמחה לדבר עברית ולדבר על דברים שעוד מישהו מבין. 
לכל אורך הספר ברור לכולם שנתי חוזרת לארץ לשרת בצבא.
ואכן היא חזרה לצבא, אבל לא לפני שהיא רבה עם אריק ואפשר לאמר ברחה ממנו. אריק לא ממש מעוניין שנתי תעזוב, אבל היא שגדלה בבית עם ערכים שאין מצב לא להתגייס, מוצאת את עצמה במעין פלונטר רגשי, האם להשאר או לעזוב? האם עכשיו או עוד שבועיים?
האם האהבה תגשר על הפערים בין אריק לנתי?

בספר השלישי, נתי מתגייסת לצבא, לקורס חובשים. לאורך כל תקופת הטירונות והקורס נתי מקבלת מדי בוקר SMS אחד מאריק שבו הוא אומר לה שהוא אוהב אותה. מלבד זה, כלום, שקט.
ביום מן הימים כשנתי ושתי חברותיה מקורס החובשות, יוצאות לרגילה באילת, הן נקלעות למארב מחבלים.
את ההמשך אני לא אספר כדי למנוע ספויילרים...
האם אריק יתקשר, האם יבוא לבקר? האם נתי בכלל רוצה שיתקשר? שיבוא לבקר? האם יש עתיד לקשר שלהם?
את הספר קראתי בנשימה עצורה, עם הרבה דמעות בעיניים.
כמו שאמרתי לזהבית - אוקיינוס של דמעות.
נהניתי מהספר, מהכתיבה של זהבית, מהרגשות שצצו.
מומלץ מאד מאד מאד.
רק מלכתוב את הרשומה, מתחשק לי לקרוא את הספרים שוב.

את הספרים אפשר לקנות באינדיבוק, גם לקינדל וגם דיגיטלי.
זה מה שכתבתי לזהבית כשסיימתי את הספר:

שוב אני אומרת, ספרים מאד מומלצים. נהניתי מכל רגע.
זהבית - את מהממת. הכתיבה שלך מרגשת ואמיתית כל כך.
תודה לך.

יערה

טיול ופיקניק ספונטיים במיוחד

התקשרה אלי עננת שיצאה קשר עם אפרת, אם מתחשק לי להצטרף לפיקניק. 
כשתלבטנו לאן נלך, אני הצעתי את עין למור  (מעיין האהבה בצרפתית), או עין לימון כפי שקוראים לו היום.
אני זוכרת את המעיין הזה מאז שהייתי ילדה, הוא ממש מתחת לקיבוץ, ליד עין רפה, ואני זוכרת שהיינו יורדים לשם ברגל וכובן עולים את העלייה הקשה חזרה הביתה. כמובן אני זוכרת אותו קצת שונה, אבל מסתבר שמשך השנים, גדלתי קצת והמקום השתנה הרבה.
אבל יודעים מה היה הכי נחמד בכל העניין הזה של המעיין?
שעננת לא הכירה את המקום.
ואם אני יכולה לחדש משהו לעננת, זה כבר מעולה מבחינתי :)
בקיצור, נחזור לפיקניק.
כל אחת מאיתנו הזמינה עוד חברה או שתיים, 
וכך יצא שבצהריי יום שלישי של חול המועד סוכות,
נפגשנו במעיין עין למור/לימון.
למה עין לימון אם אין שם בכלל לימונים? לא יודעת ולא מצאתי כלום על זה בדוקטור גוגל.
מי המעיין שנובעים בתוך מערה קטנה שחצובה בהר, 

זורמים אל בריכת בטון קטנה ורבועה שאפשר גם להתרחץ בה.

מסביב למעיין שיחים רבים של נענע משובלת, 

אני מניחה שהיא נקראית כך משום שהפרחים שלה נראים כמו שיבולים.

פטל קדוש

ופירותיו (שהיו חמוצים).

גדילנים יבשים

ועוד...

ואיך אפשר בלי קצת (הרבה) אוכל

וגם כמה סלפים עם חברות....

היה כיף וכבר רוצה שוב.

יערה

כשכלום לא הולך, אז כלום לא הולך!

אני על סף שבירה.
עברו עלי שבועיים ממש קשים בעבודה, המון לחץ, המון בלאגן.
ואתמול, כדי להעצים את הבאסה, הפאלפון שלי, החדש יש לאמר, הלך לישון ולא התעורר.
אז נכון שזה רק מכשיר, ונכון שאנשי הקשר מגובים, וגם רוב התמונות,
אבל כשהבאסה באה, היא באה בצרורות.

גם השבוע יהיה שבוע לא קל, אבל כבר רואים את האור בקצה המנהרה, אמנם הוא עוד רחוק, אבל הוא יגיע...
מנסה לשמור על אופטימיות...

יודעים מה הכי קשה לי עם מותו של הפלאפון?
שאין לי איך לקרוא.
פתאום אני צריכה קרוא ספרים מודפסים ולא דיגיטליים, ואז אי אפשר לקרוא בחושך, וזה כבד בידיים, וצריך לסחוב משקל לכל מקום.

אם לפני שבוע הייתי אומרת לכם שעדיין המודפסים הם המועדפים עלי, עכשיו אני יכולה להגיד ב ♥ שלם, שאני מעדיפה דיגיטלי.
כנראה ההרגל עושה את שלו.

זה באסה ואל תנסו לאמר לי אחרת.

תמונה מהכניסה לקיבוץ

בקיצור, מקווה שהשמש שזורחת בשמיים תמשיך לזרוח לי גם בחיים, שאני אשלח את הנייד לתיקון (כי יש אחריות) ושיחזור מתוקן, כי חדש כמו שהיה לי לא אוכל לקנות שוב.
תחזיקו אצבעות.

התמונות ששמתי לא קשורות לכלום, אבל אני ממש אוהבת אותן.
נשיקות
יערה

שנה טובה 3

ויש עוד 2 כרטיסים נחמדים...

פה רואים שהמוזה ממש נעלמה לה...

אבל בכל זאת הצלחתי להוציא משהו.

בסופו של דבר, שום כרטיס לא נשלח.

אני אשמור אותם לשנה הבאה.

בכל זאת, שתהיה שנה מעולה לכולם.

יערה

קסם בשולי הדרך - אילונה אנדרוז

תתארו לכם עולמות מקבילים שבינהם מפריד קו צר - שולי הדרך.

עולם שבור שבו אנחנו חיים, עולם שבו נוסעות מכוניות, קונים בחנויות, וקסם הוא אגדה.

עולם מוזר - בו חיים אנשי אצולי כחולי דם, מחליפי צורה ויש בו כוח קסם אשר מתווה את יעודך.

"רוז דרייטון חיה בשוליים, העולם שבין העולם השבור, בו אנשים נוהגים במכוניות, קונים בוולמרט וקסם הוא אגדה בלבד, והעולם המוזר בו אריסטוקרטים כחולי דם שולטים, מחליפי צורה משוטטים וכוח הקסם שיש לך מתווה את יעודך. רק אלה החיים בשוליים, כמו רוז, יכולים בקלות לנדוד מעולם אחד לאחר, אבל לעולם לא להיות שייכים לשום מקום.

רוז חשבה שאם תאמן את כוחות הקסם שלה, היא תוכל לבנות לעצמה חיים טובים יותר. בינתיים, היא מוצאת את עצמה עובדת במשכורת מינימום בעולם השבור, רק כדי לשרוד.

ואז – היישר מהמקום העמוק ביותר בעולם המוזר, מגיח לחייה, דקלן קמריין, אציל כחול דם, הנחוש לכבוש אותה ואת כוחותיה.

כשיצורים הרעבים לכוחות הקסם פולשים לשוליים מעולם המוזר, על רוז ודקלן לעבוד יחד כדי להרוס אותם- אחרת הייצורים הנוראיים יטרפו את השוליים על כל יושביו."
מתוך "אינדיבוק".

הספר סוחף ביותר, למרות היותו מלא בפרטים, שבמקרה שלי הייתי צריכה לקרוא אותו פעמיים כדי להבין באמת מה מתרחש שם.

ואני בטוחה שאם אקרא אותו שוב אני אהנה באותה המידה ואשים לב לפרטים נוספים שלא שמתי לב אליהם בתחילה.

הקריאה בספר זורמת ומרתקת ואי אפשר להניח אותו מהיידים עד שמסיימים.

כשסיימתי את הספר לראשונה, הכרזתי ביני לבין בעלי שמבחינתי הסופרים של הספר הם לא פחות מגאונים. רמת הכתיבה, רמת התיאורים, רמת הדמיון שיש לשניים.

מדהים בהחלט. אין לי מילה אחרת לתאר את זה.

הספר מרתק לדעתי.

"אילונה אנדרוז הוא שם עט של אילונה וגורדון –  בעל ואישה. אילונה ילידת רוסיה שהגיעה כילדה לארה”ב וגורדון היה בעברו קצין תקשורת בצבא האמריקאי.  השניים הכירו בלימודי כתיבה יוצרת בקולג’, שם לאילונה היו ציונים גבוהים משלו וגורדון עדיין מלקק אתת פצעיו…

השמועות על כך שגורדון היה קצין במודיעין עם רשיון להרוג ושאילונה היתה מרגלת רוסיה מסתורית שפיתתה אותו מעולם לא הוכחו כנכונים.

השניים גרים באורוגון, ארה”ב יחד עם שני ילדיהם, שלושת כלביהם וחתולם. יחד הם כתבו שתי סדרות שהפכו לרב מכר עולמי".

מתוך "אינדיבוק".

הכריכה של הספר באנגלית

אני יודעת שיש עוד ספרים של זוג הסופרים הנ"ל וממש מחכה שכליון עיניים שהוצאת 'אהבות' יתרגמו עוד ספרים שלהם.

אני לא רואה איך אוכל לקרוא אותם באנגלית, יש כל כך הרבה פרטים ובטוח יהיו כל כך הרבה מילים שאני לא אבין, אבל מי יודע.... ימים יגידו.

בשלב זה, אני ממליצה לכולכם - רוצו וקראו את הספר המדהים הזה.

♥♥♥♥♥

יערה