יום שני, 27 באפריל 2020

מאחורי השיר "מליון כוכבים"

יום הזיכרון תש"פ
תום פרקש היה בן 23 במותו.
השיר מיליון כוכבים הוא שיר שכתב והלחין יפתח קרזנר ("יפתי") בשנת 2006, לזכר חברו, הטייס סרן תם פרקש, שנהרג בהתרסקות מסוק מדגם AH-64D אפאצ'י לונגבאו ("שרף") של טייסת 113, במהלך מלחמת לבנון השנייה. 
את השיר שרה לראשונה אחותו של תם, עמית פרקש בהלוויתו, שיר אשר היווה את תחילת קריירתה כזמרת. 
השיר הושמע בתחנות הרדיו, והפך להיות השיר המזוהה ביותר עם המלחמה. מאז השיר מושר בטקסים לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

השיר פונה אל תם המנוח, החל משורת הפתיחה "רצית לעוף, רצית כבר הלאה", ובמרכזו הבקשה, המופיעה בסוף הבית הראשון ובסוף השיר, "תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום".

מיליון כוכבים
עמית פרקש
מילים ולחן: יפתח קרזנר
"רָצִיתָ לָעוּף, רָצִיתָ כְּבָר הָלְאָה
עִם חֲצִי חִיּוּךְ עָלִיתָ לְמַעְלָה
מִילְיוֹן כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם
תּוֹפְסִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁלְּךָ בָּעֵינַיִם
תֵּן רַק עוֹד שְׁנִיָּה אַחַת לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם.

רָצִיתָ לָעוּף, הָלַכְתָּ רָחוֹק מִדַּי
בְּתוֹךְ הַטֵּרוּף אֵין מִי שֶׁיִּשְׁמֹר עָלַי
מִילְיוֹן כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם
תּוֹפְסִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁלְּךָ בָּעֵינַיִם
רָצִיתִי שְׁנִיָּה אַחַת לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם.

אֲנִי רָצִיתִי לָשִׁיר
אַתָּה הֵרַמְתָּ גִּיטָרָה
מַלְאָךְ מְנַגֵּן לִי עַכְשָׁו
אָז אִתְּךָ אֲנִי שָׁרָה
מִילְיוֹן כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם
תּוֹפְסִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁלְּךָ בָּעֵינַיִם
רָצִיתִי לָשִׁיר לְךָ, לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם
רָצִיתִי שְׁנִיָּה אַחַת לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם.
תֵּן רַק עוֹד שְׁנִיָּה אַחַת לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם."

בסוף השיר עמית אומרת "ביי תום". כל פעם אני נקרעת מחדש.
הזמרת והשחקנית, עמית פרקש, סיפרה על הרגע שבו קיבלה את הבשורה על מות אחיה:
"ישנתי אצל חברה, אבל משום מה קמתי כמה פעמים בלילה, לא יודעת למה. אני זוכרת שהרגשתי מוזר, הייתה לי הרגשה מציקה כזו, אבל חזרתי לישון. ואז העיר אותי טלפון מחברה אחרת, שגם האח שלה טייס. היא אמרה שהתרסק מסוק. אמרתי לה שאני יודעת, שהתרסקו שניים, לפני יומיים, אבל היא התעקשה: לא, התרסק עכשיו בבוקר, מסוק אחד.
ירדתי למטה מהר, לחברות שלי שכבר התעוררו. הן אמרו שזה נכון, אבל זה לא תם. התקשרתי מהר לאמא. כשהיא שאלה בקול מוזר: 'את רוצה לבוא הביתה?' ההרגשה הרעה שלי רק התחזקה. אמא התקשרה לתם והוא לא ענה, וגם כשהיא התקשרה לטייסת, אמרו לה שיחזרו אליה. בדרך-כלל זה לא ככה. הם אומרים מיד 'זה לא תם'. אז בדרך, במכונית של האמא של החברה, כבר בכיתי, כי על אף שהיא אמרה לי כל הדרך 'אל תדאגי, זה לא הוא', כבר ידעתי איכשהו."

כותב השיר, יפתי (יפתח קרזנר), סיפר:
"תֹם הוא החבר הכי טוב של אחי, כבר 20 שנה. כשאח שלי התקשר אליי וסיפר לי מה קרה, מיד חשבתי על עמית, אחותו הצעירה, שאני מאוד אוהב אותה.
בצהריים הלכתי אליה ובכינו יחד והתחבקנו. היא ביקשה ממני שאכתוב עליו שיר, כדי שיזכרו אותו. אחרי שאמרה לי דבר כזה, היתה לי מחויבות לכתוב. לא יכולתי להירדם עד שלא עשיתי את זה." (מתוך "הסיפור מאחורי")
סרן תום פרקש ז"ל
בן ענת ודורון

חיל האוויר
נפל ביום כ"ח בתמוז תשס"ו (24.07.2006)
בן 23 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי קיסריה.

סיפור חייו:
"בנם של ענת ודורון. תֹם נולד ביום ח' באב תשמ"ג (18.7.1983) בטורונטו שבקנדה. ילד בכור למשפחתו, אחריו נולדו אחיותיו עמית ואורי.
בילדותו למד תם בגן חובה במסגרת בית הספר היהודי בטורונטו. כשהיה בן שמונה חזרה המשפחה לישראל, התיישבה ברמת השרון והוא למד בבית הספר היסודי "אמירים". המעבר לישראל עבר עליו ללא קשיים, בזכות היותו סקרן וחברותי ובזכות אישיותו הכריזמטית והחזקה השתלב במהרה בבית הספר ובמקום מגוריו.
כעבור שלוש שנים עברה המשפחה לקיסריה. גם כאן הסתגל תם לסביבה החדשה ללא בעיה. הקרבה לים והחברים החדשים מילאו אותו התרגשות ושמחה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר היסודי האזורי "העומר" ביישוב כרם מהר"ל, ואת לימודי חטיבת הביניים והתיכון סיים במגמת מחשבים וביולוגיה בבית הספר המשותף "חוף הכרמל" במעגן מיכאל.
תם נהנה לגדול מול הים בקיסריה והרבה לבלות שם עם חבריו, איתם פיתח קשרי חברות עמוקים וזכה לכינויי חיבה: "תומאס" ו"תם החלום פרקש". הוא אהב את ארץ ישראל ואת נופיה והיה קשור אליה בכל נימי נפשו, ולצד אהבתו זו שמר על שורשיו הקנדיים. לאורך שנות התבגרותו היה מבקר מדי קיץ בקנדה ומבלה עם משפחתו, עם דודו יובל ועם חברו הטוב ביותר תומר, אהב את הנסיעות האלה וציפה להן בהתרגשות.
פעילות ספורטיבית היוותה חלק חשוב בחייו של תם. הוא עסק בענפי ספורט שונים ובכל ענף שבו בחר להשתתף הצטיין, החל מהוקי ובייסבול בילדותו בקנדה, כדורסל במסגרת נבחרת "חוף הכרמל" וכדורגל כשוער בנבחרת בית הספר "הפנתרים של קרן'", שיחק גם טניס וגולף והיה נוסע לחופשות סקי עם משפחתו וחברים מדי חורף.
לצד הפעילות הספורטיבית והחברים, גילה תם את המוזיקה והיא הייתה לאהבתו הגדולה. כילד למד נגינה על גיטרה קלאסית וגיטרה אקוסטית וכאשר מלאו לו שלוש-עשרה קיבל כמתנה לבר המצווה גיטרה חשמלית. הנגינה פתחה בפניו עולם ומלואו ומילאה את ליבו. הגיטרה הייתה כמו עוד אבר מגופו, בכל הזדמנות היה מוציא אותה, מנגן ושר לעצמו, במפגשים משפחתיים ועם חברים.

תם היה בן של בית והירבה לבלות עם משפחתו הקרובה, הוריו ואחיותיו, ועם משפחתו המורחבת. אבי, חברו מקורס טיס, כתב להוריו: "חשוב שתדעו כמה אהבתי את תם וכמה הערכתי את שניכם כהורים וכחברים. הקשר ביניכם תמיד הדהים אותי ואף גרם לי לקנא לפעמים. למדתי הרבה מהיחסים שלכם איתו, מהכבוד הרב שהוא רכש לכם ומעוצמת האהבה שלו אליכם... הוא אף פעם לא שכח מאיפה הוא בא... מהמעט שהכרתי אתכם הבנתי מנין קיבל את החוכמה המיוחדת שהייתה לו – 'חוכמה פרקשית'. כמעט תמיד הוא ראה וניתח את הדברים נכון כל כך, פשוט כל כך. דברים שרק בדיעבד הבנתי כמה הוא צדק... האווירה המשפחתית ששררה בביתכם גם היא הותירה עלי רושם רב ונורא נהניתי לבקר אצלכם, לראות כמה תם אוהב את עמית ואורי וכמה הן מעריצות אותו". וחברה נוספת כתבה: "כל כך קסם לי לראות בחור בגילי שיוצא לסרט עם אימו ואחיותיו, ומתרגש ממסיבת יום הולדת של אחותו הקטנה. אבל כזה היה תם. אכפתי ומיוחד ונדיר".
כאשר הגיע מועד הגיוס בחר תם להתגייס לחיל האוויר למסלול טיס, כהמשך לאביו ששירת כטייס בחיל האוויר. האב הזהיר אותו מפני הקשיים הצפויים במסלול זה, אך תם לא נרתע. הוא האמין שלעם היהודי אין ארץ אחרת וביקש להגן עליה ולתרום ככל יכולתו.
ב-9.1.2002 הוא התגייס לצה"ל, והחל קורס טיס בחיל האוויר. לאחר שסיים את הקורס בהצלחה שובץ כטייס מסוקי קרב. בתקופה הראשונה לאחר הקורס שירת בטייסת 190 כטייס מסוקי "אפאצ'י", לאחר מכן נקרא ליחידת "שרף", לשרת כטייס בדגם מסוקים חדש – "לונגבו". תם היה הטייס הצעיר ביותר בארץ שהורשה לטוס במסוק החדש, בחירה שמעידה על הכרת המערכת הצבאית בכישוריו וביכולותיו כטייס.
במהלך שירותו הצבאי פגש תם ברעות, שהגיעה עם הוריו לבקרו בבסיס בחצרים, והיא הייתה לחברתו האהובה במשך ארבע שנים, עד לנפילתו. סיפר אביו: "מההתחלה, הם ישנו בבית שלנו בקיסריה. בנינו להם מעין צימר קטן. אנחנו כל כך אוהבים את רעות, היא חלק מהמשפחה והיא נהייתה אחות גדולה של הבנות שלי". כאשר החל את שירות הקבע הם עברו להתגורר בדירה בתל אביב יחד עם שותף - אבנר, חברו הטוב מהטייסת. מול דירתם התגורר המשורר חיים חפר, ומהר מאוד נרקמה ידידות עמוקה בינו לבין השלושה. במשך ערבים רבים הם היו יושבים יחד, מדברים, מנגנים ושותים ויסקי. חיים חפר כתב עליהם: "הם היו זוג כל כך מושלם, כל כך יפה... ואיזו אהבה הייתה ביניהם. רק להביט בהם במעלית כשאנחנו יורדים ביחד זה לראות אחד מסתכל בשנייה באהבה... זה לא כמו הדור של עכשיו. הם היו כמו הדור של פעם. האהבה שלהם הייתה מאופקת ואצילית. הם היו באמת כמו בני אצילים... איזה זוג מיוחד ומתאים".
תם אהב את החיים וכל אשר היה להם להציע. הוא אהב לטייל בארץ ובחו"ל, לצעוד בשבילי ישראל עם חבריו, לאכול אוכל טוב ולשתות ויסקי משובח. כאשר עבר להתגורר בתל אביב אהב את הבילויים עד אור הבוקר עם חבריו הרבים. דירת הזוג הפכה למוקד מרכזי של התכנסות החברים ויציאה לבילויים בעיר. ברגישותו ידע תם לנווט בין מצבים, מקומות ואנשים ולגרום לכולם להרגיש בנוח. הייתה לו היכולת להשתטות בקלות דעת, ורגע לאחר מכן לדון לעומק בנושאים שונים מתוך ראייה פילוסופית של החיים. חבריו גם למדו להכיר את יכולתו להפיק בכל מצב משפטים ופניני לשון, "המשפטים של פרקש", שהפכו עם הזמן למטבעות לשון השגורים בפיהם של כל הסובבים אותו.
תיארה חברתו מבסיס רמון, תם-שיר: "הוא בלט כבר ברגע הראשון שהעברת מבטך סביב. הוא קרן. נסיך אמיתי בלב מדבר רמון הצחיח. מבלי להניד עפעף היה ניתן לראות שתם הוא משהו אחר. ההליכה שלו, תנועות הגוף שלו, חזותו, מבע עיניו, אצילות. השקט הזה שבו היה פשוט ממגנט... כשהביע דעה תמיד הופתעתי מהאופן שבו הוא מסתכל על דברים, היה לי כל כך קל להזדהות עם הדברים שאמר. תמיד הייתה לו בשבילי התשובה הכי ברורה ואמיתית והיא תמיד נאמרה בחדות ובפיקחות". והוסיף אבי, חבר: "תם כובש אותך תוך זמן קצר, אתה אוהב אותו בגלל שיש בו כל מה שצריך מחבר ואז מתישהו האהבה הופכת להערצה, כי אתה מבין שתופעה כמו תם היא יחידה מסוגה".
ביום 12.7.2006 החלה מלחמת לבנון השנייה. בבוקר אותו יום תקפו מחבלי חיזבאללה מלבנון סיור של צה"ל, אשר נע על ציר מקביל לגדר המערכת ממערב למזרח, בין זרעית לשתולה, בתוך שטחה של מדינת ישראל. שלושה חיילים נהרגו במקום ושניים נחטפו. מיד לאחר התקרית נעשה ניסיון ראשוני לאתר את החטופים. צוות שריון נכנס עם "נגמחון" לתוך שטח לבנון בניסיון לעצור את רכב המילוט של המחבלים, אך במרחק קצר מאוד מהגבול עלה הטנק על מטען ומעוצמת הפיצוץ כל ארבעת אנשי צוותו נהרגו. זמן קצר אחר כך נהרג חייל נוסף, כאשר הגיע עם כוח החילוץ אל הטנק הפגוע. בעקבות האירועים הגיבה ישראל בתקיפה מן האוויר ולאחר מכן גם בשילוב יחידות הקרקע. הלחימה נמשכה שלושים וארבעה ימים, והסתיימה בהפסקת אש ב-14 באוגוסט.
במהלך המלחמה, יצא תם ביום כ"ח בתמוז תשס"ו (24.7.2006) לטיסה מבצעית במסוק אפאצ'י במטרה לסייע לכוחות הקרקעיים שנלחמו באזור בינת ג'בל, ואיתו במסוק אלוף משנה צביקה לופט. בשעת בוקר מוקדמת, כשטסו מעל שטח הררי בדרום לבנון, התגלתה בעיה טכנית במסוק. הוא הסתחרר, צנח לשדה פתוח והתרסק באזור דלתון שבגליל העליון. במשך דקות ארוכות המשיכה התחמושת שנשא עמו המסוק להתפוצץ, ומנעה מכוחות ההצלה להתקרב למקום. בהתרסקות נהרגו שני טייסי המסוק.
סגן תם פרקש נפל בהתרסקות מסוקו בקרב בגבול הצפון במלחמת לבנון השנייה בכ"ח בתמוז תשס"ו (24.7.2006). בן עשרים ושלוש בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין קיסריה-שדות ים. הותיר הורים ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.
על מצבתו נכתב: "חבר, נכד, בן דוד ואחיין מסור, אח מדהים לעמית ואורי, אהוב של רעות".
יום לאחר נפילת תם כתב חברו יפתח קרזנר את השיר "מיליון כוכבים" לזכרו. השיר נכתב לבקשת האחות עמית, ששרה אותו בהלווייתו: "רצית לעוף, רצית כבר הלאה / עם חצי חיוך עלית למעלה / מיליון כוכבים בשמיים / תופסים את הצבע שלך בעיניים / תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום. // רצית לעוף, הלכת רחוק מדי / בתוך הטירוף אין מי שישמור עלי... // אני רציתי לשיר / אתה הרמת גיטרה / מלאך מנגן לי עכשיו / אז איתך אני שרה / מיליון כוכבים בשמיים / תופסים את הצבע שלך בעיניים / רציתי לשיר לך, לומר לך שלום / רציתי שנייה אחת לומר לך שלום / תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום".
חיים חפר, שכנו וחברו של תם, כתב ליום השלושים לנפילתו: "פתאום – לא היה לנו יותר תם / פתאום – ככה סתם באמצע היום / פתאום – השמיים ריקים, רק ענן לבן משוטט / פתאום – תם איננו. תם מת / פתאום – ולמשפחה נותר רק זכר צליל גיטרה ודמעה וצעקה / פתאום – ולכתפה של רעות תחסר ידו הדואגת והרכה / על אליהו הנביא כתוב: עלה במרכבת אש השמיימה / תם, ירד במרכבת אש אל ארץ מולדתו / על אליהו כתוב: וחמישים מבני הנביאים צופים במחזה / על תם כל העם הביט וראה את הרוטור המלווה אותו / עד הקרקע, עד השריפה הבוערת לכולנו בחזה... / אני זוכר. התחלנו להקים מדינה ולא ידענו מה יצא מזה / עשינו את זה בשביל תם ורעות וכל בני העשרים ושלוש / אלה שמנגנים על גיטרות ועל שמיים ויש להם כוכבים בראש / אלה שבזכותם ההיסטוריה שלנו עדיין נרשמת ונושמת / אלה שבחייהם ובמותם יש לנו מקום מתחת לשמש / ותם – שכן שלי, חבר שלי, תם, הרוטור שריחף מעליך כמו מלאך ממרום / עדיין מרחף עליך ועל פני חברי עד קץ, עד סוף, עד תום / ואנחנו מרימים כוס לזכרך, כוס לנעוריך, כוס לשלום".
בטקס יום הזיכרון שנערך בקיסריה דיבר חבר ילדות של תם: "כמה כיף לגלוש בזיכרונות התם. הוא מוחשי כל כך, קיים קרוב בזיכרון - זיכרון של חבר שנמצא שם תמיד בשבילי. עם פרגון אמיתי, עצות נבונות ואהבה, הרבה אהבה. תם היה אחי מילדות. הוא היה בשבילי והייתי בשבילו. חלקנו שמחת חיים ואהבת חיים, שיחות נפש, צחוק ובכי. דומים ואף שונים בקרבה מיוחדת כל כך. תם רצה שנחיה את החיים במלואם, פרגן לנו גם כשלא יכל לקחת חלק. דחף להתקדם, להצליח, להעיז, לצחוק, לטייל, לגלות ולהאמין".
משפחתו וחבריו של תם הנציחו את זכרו בפרויקטים למען החברה. שבועיים לאחר נפילתו ארגנה חברתו רעות מבצע איסוף מזון עבור החיילים הלוחמים, בשם "אם לא באת הביתה – הביתה יבוא אליך". לאחר המלחמה נערך מבצע איסוף תרומות, בו נאספו כמיליון שקלים למשפחות ולעסקים שנפגעו במלחמת לבנון השנייה.
הוקם אתר אינטרנט "האתר של תֹם פרקש" המכיל תמונות, קטעי וידאו, מכתבים וזיכרונות וכן המלצות ברוח אופיו והמשפטים שטבע. כן הוקם "בוסתן תם" בחווה מקורה, בדרום הכרמל סמוך לכרם מהר"ל. זה בוסתן אורגני, מרכז לימודי חווייתי לשימור הסביבה ולחינוך לקיימות ולערכים של דו-קיום בין אדם לטבע ובין אדם לאדם. הבוסתן, שאליו מגיעים אליו מדי שנה אלפי מבקרים מכל רחבי הארץ, ילדים, תלמידים חיילים ועוד, פתוח לקהל הרחב וניתן לתאם מראש סיורי הדרכה.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)".

יהי זכרו ברוך.