להחזיק אותך קרוב

גילוי נאות – את הספר קיבלתי במתנה מ"אינדיבוק" והתחייבתי לכתוב עליו סקירה.

לדעתי שווה לכם לקרוא את הסקירה, מקווה שתתאהבו בלונדון ואיאן לפחות כמוני.

אני רומנטיקנית ללא תקנה.

אוהבת סרטים רומנטיים, סדרות רומנטיות ובעיקר ספרים רומנטיים.

לאחרונה זמני הפנוי מחולק לשני דברים בלבד, אימונים לטריאתלון (שחייה, אופניים וריצה) וספרים.

בגלל שהאימונים כל כך קשים, אני מחפשת את הספרים הרומנטיים, הדביקים, הכיפיים, שיעשו לי טוב בלב.

את שתי הפעולות הנ"ל תמיד מלווה הפלייליסט של חיי.

כהתבקשתי לבחור מבין 10 הספרים שאינדיבוק נתנו לי לבחור מהם, התלבטתי קשות בין  "כנפי מלאכים" של בריטני ס' צ'רי לבין "להחזיק אותך קרוב" של מלאני הארלו וקורין מייקלס.

אני בחרתי בשני.

והאמת? אני כל כך שלמה עם הבחירה שלי. הספר מושלם.

קראתי אותו פעמיים בתוך שבוע אחד.

מראש החלטתי לקרוא פעמיים, פעם ראשונה כי ממש הייתי צמאה לקרוא אותו וחשבתי שהפעם השנייה תהיה בשביל הסקירה, אבל אחרי הפעם הראשונה שקראתי (בכמה שעות בלבד יש לציין) הפעם השנייה הפכה להיות סוג של סגירת מעגל. רציתי לקרוא שוב כדי לברר כמה דברים שלא היו לי סגורים.

נכון יש בספר סיפור אהבה, כי אם לא יהיה אז הספר לא יהיה רומנטי, אבל יש עוד הרבה מעבר.

זה לא יאומן איזה קו דק עובר בין אהבה לשנאה.

לפני 18 שנים:

לונדון, נערה בת 17 סופר חכמה שיודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות בחייה, העתיד שלה נראה וורוד, מקבלת מילגה לקולג' הנכסף "נורת'ווסטרן" ומאוהבת עוד מילדותה באיאן, אחיה של סברינה חברתה הטובה ביותר.

רצה הגורל ובן זוגה לנשף הסיום ביטל ברגע האחרון ואיאן התנדב ללוות אותה.

מפה לשם הם מוצאים את עצמם בחדר מלון, בו לונדון מאבדת את בתוליה ומתוודה בפני איאן על אהבתה.

איאן מתוודה בחזרה באהבתו אליה.

לונדון המאוהבת מוכנה לוותר על המילגה הנכספת כדי להיות עם איאן בקולג' שבו הוא לומד ואף אומרת לו את זה.

מפה לשם...

פה מתחיל החלק הראשון של הספר.

מיותר לציין שדרכיהם נפרדו, נכון?

אני קוראת את הספר ובראשי מתנגן השיר

 "the winner takes it all"

"I don't wanna talk about things we've gone through,
Though it's hurting me, now it's history.
I've played all my cards and that's what you've done too,
Nothing more to say, no more ace to play.
The winner takes it all,
The loser standing small beside the victory,

that's her destiny"

"אני לא ורצה לדבר, על דברים שעברנו

למרות שזה כואב לי, זו ההסיטוריה שלנו,

שיחקתי כבר בכל הקלפים וזה גם מה שאתה עשית,

אין יותר מה לאמר, אין יותר סיכוי

המנצח לוקח את הכל,

המפסידה עומדת קטנה,

לצד הניצחון,

זהו גורלה…"

היום, 18 שנים אחרי אותו הלילה:

לונדון, אשת קריירה מחוננת שגרה לבדה עם החתול שלה  איאן, בעל מועדון לילה בסטריפ הראשי של לאס וגאס, גרים איך לא.... בצמידות האחת לשני.

החצר האחורית של לונדון גובלת בחצר האחורית של איאן.

יד המקרה J

לונדון עדיין החברה הכי טובה של סברינה שכבר נשואה ואמא לשלושה ילדים, כריסטופר בן ה 15, מורגן בת ה 12 ורובי בת ה 5.

"I was in your arms
Thinking I belonged there
I figured it made sense
Building me a fence
Building me a home
Thinking I'd be strong there
But I was a fool
Playing by the rules" 

"אני הייתי בזרועותיך,

מרגישה כל כך שייכת

חשבתי שזה הגיוני,

בניתי לי חומה

בניתי את ביתי

חשבתי שאהיה חזקה שם

אבל הייתי כל כך טיפשה

שיחתי עם החוקים"

בין לונדון ואיאן אין שום דבר משותף הנראה לעין כמובן.

"הסיפור שלנו מסובך. הדבר היחיד שמשותף לנו, הוא העובדה שהחיים שלנו השתנו ברגע טרגי אחד.

כעת הם מנסים להתאבל על אובדן נורא, ולהילחם במשיכה הברורה שיש ביניהם."

כמו שאמרתי כבר, הספר הזה שונה מספרים אחרים, יש בו שמחה, יש בו הרבה עצב, יש בו התרגשות, יש בו אובדן ויש בו השלמה.

כשהתחלתי לקרוא, לא ידעתי למה אני נכנסת. קראתי את התקציר והוא בהחלט השאיר לי טעם של עוד וברגע שהתחלתי, לא יכולתי להניח אותו מהידיים.

סיימתי אותו בשלוש שעות בערך.

מרבית הספר דמעתי משמחה, מעצב, מהתרגשות.

נו, רומנטיקנית ללא תקנה.

התאהבתי, שנאתי, התרגשתי, השתתפתי בצערם וחשתי אמפטיה למצב הלא אפשרי שלונדון ואיאן נקלעו אליו.

היו פעמים שרציתי לנער את לונדון ולהגיד לה שתפסיק להשתחצן, שתרד מהעץ שהיא טיפסה עליו והיה שרציתי להחטיף לאיאן שהתנהג לא פעם כממזר שחצן, אך עם זאת הרגשתי שאין לשפוט אדם בעת צערו.

הרגשות מתעצמים, העצב והכאב מדברים מהנשמה.

והאהבה והשנאה – הגבול כל כך דק בינהן.

ממליצה מכל הלב לקרוא את סיפורם של לונדון ואיאן.

רק תתכוננו להזיל דמעות.

כמה פרטים טכניים:

232 עמודים

הוצאת : ספר לכל

ניתן להשיג דיגיטלי באינדיבוק

וספר אמיתי בכל חנויות הספרים.

קריאה מהנה

יערה

האופניים הצהובים שלי

הרבה זמן אני חולמת על אופניים צבעוניים.
והחלום התעצם אחרי שראיתי את כל היפים האלו בקיבוץ מלכיה.

אז לקחתי את האופניים הישנים של טליה, שכבר ממש לא השתלם לתקן.
יוסי הביא לי צבע צהוב.
2 שכבות של צבע,
ויצא היופי הזה.

הרבה זמן הם נשענו כך על המחסן, עד שהפרחים גדלו.
אתמול סידרתי אותם במקומם הקבוע.

נכון מטריפים?

יערה

עקבו אחרי גם באינסטגרם 

גן השמש - יהודית צפורי

אני אומר לכם את האמת.
לפני שתקראו את ההמלצה - אני חייבת להגיד שזה ספר ח-ו-ב-ה לאוהבי / אוהבות הרומנים (האירוטיים)!!!
אם הייתי יודעת שהספר הזה כל כך מטלטל, לא יודעת אם הייתי מתחילה לקרוא אותו עכשיו.
הייתי שומרת אותו לתקופה מתאימה יותר.

אבל כבר התחלתי ולכן סיימתי.
גם אם לא הייתי רוצה לסיים, לא הייתי יכולה.
הספר שאב אותי, ריתק אותי, סחף אותי.
מצאתי את עצמי מזילה דמעות, אמיתיות ולא מעט וגם לא מעט פעמים.
מצאתי את עצמי מחייכת מתרגשת, אוהבת, מחבקת, מאמפטת (מהמילה אמפטיה. נכון שאין מילה כזו, אבל זה מה הרגשתי).
קשת עצומה של רגשות מעצב לשמחה, מכעס להבנה, מחשש להשלמה.

אמילי קינן שאיבדה בתאונה אחת את הכל, את בעלה שאותו אהבה ואת שני ילדיה הקטנים - ליאם ואמה.
איתי ארבל, הבחור המכיל שביום בהיר אחת אשתו ארזה את המזוודות ועזבה אותו ואת רועי בנם והלכה מבלי להסתכל לאחור.

הצד האחורי של הספר:

"איבדת את השמש," הוא אומר פתאום... "השמש שלך מסתתרת מאחורי עננים גדולים ואפורים, את שונאת פרחים כי הם מעוררים אצלך זיכרון כואב." הוא חד וחריף ומצליח לגלות דברים שלא סיפרתי לאיש.

אמילי קינן, וטרינרית ומאלפת כלבים בשנות השלושים המוקדמות לחייה, חוזרת לארץ לאחר טרגדיה שריסקה את חייה.

"...היא כלואה בתוך משהו שאני מת לשחרר. היא סקסית ועדינה באותה נשימה, היא רעבה למגע ועם זאת דוחה כל אפשרות שמשהו יקרה. היא ממלאה כל מקום במחשבותיי. אני פשוט לא מצליח להפסיק לחשוב עליה."

איתי ארבל, כוכב כדורגל בעברו, בעלים ומנהל בית ספר לכדורגל לבני נוער בהווה. נאבק

לחלץ את בנו ואת עצמו ממשבר משפחתי קשה.

אמילי אינה מאמינה שהשמש תשוב לזרוח בחייה.

איתי אופטימי ומלא שמחת חיים, נחוש להתגבר על הכול.

המפגש המקרי בין אמילי לאיתי מטלטל את חייהם. אמילי, שבורה וכואבת, אחוזת בעתה מפני שברון לב נוסף. איתי השנון אינו מוכן לוותר ונאבק להכניס את עצמו ואת האור שוב לחייה.

הקשר ביניהם רווי טלטלות, עליות ומורדות ומשבר גדול.

האם אפשר בכלל לכבוש מחדש לב שבור?"
הספר מרגש ברמות אחרות, מטלטל ולא ניתן להורידו מהידיים.
מצאתי את עצמי מוותרת על נסיעה בנוחות ברכב ונוסעת באוטובוס, רק כדי שיהיה לי עוד זמן לקרוא.
יהודית ציפורי יקרה.
כל ספר שלך הוא טלטלה מפני עצמה.
כל מה שנראה כל כך צפוי בהתחלה, מקבל תפנית של 180 מעלות ומטלטל את הלב, את הראש, את הנשמה.
אני מחכה בכליון עיניים לספר הבא.

וקצת פרטים טכניים:
אני קוראת בדיגיטלי, אבל לקוראות וקוראי המודפס:
הוצאה: בוקטיק
ז'אנר: רומן עכשווי
מספר עמודים: 459
שנת הוצאה: 2019

אני ממליצה לרכוש את הספר, הן במודפס והן בדיגיטלי דרך הוצאת הספרים "בוקטיק" או דרך אינדיבוק ולא דרך חברות הספרים הגדולות.

תהנו.

יערה

עקבו אחרי גם באינסטגרם 

השבוע שהיה 30/6-6/7

סיימתי את אתגר "מעיפים מהבית ב 30 ימים".
הגעתי ליום ה 30!!!

ואז, כדי שלא ישעמם לנו, התחלנו את כל האתגר מחדש, אבל לאחור.

כמובן בין לבין, אני ממשיכה בספורט.

ארבעה קילומטר על אופניים
שתי נפילות, קצת מכות יבשות...
שיבורך בעלי יוסי שמדרבן ותומך ברגעי המשבר ואפילו בארבעה ק"מ יש לא מעט כאלו. במיוחד אחרי נפילה...

#מבטטת_כורסה_למיני_טריאתלון
(מה שלא אגלה לכם זה שאני סיימתי באמצע המסלול, יוסי המשיך לסופו כדי להביא את האוטו. 😊 )

לאחר מכן הלכנו לטבול בכינרת.

כמה שהיא נהדרת.

כמובן המשכתי באתגר #ישלימהללבוש

ביום חמישי-שישי-שבת השתתפתי בתערוכה של אומני הקיבוץ.

זהו לשבוע פורה זה.

יערה

עקבו אחרי באינסטגרם 

תערוכת אמנים בקיבוץ צובה

אחד החלונות הגדולים של יוצרים, של אומנים, זה שיראו את עבודותיהם.

שיעריכו אותם.

וכן, גם שיגידו כמה יפה ויטפחו על השכם.

בסוף השבוע האחרון, התקיימה בקיבוץ תערוכת אומני הקיבוץ.

התקבצו 45 אומנים, יצירה פסטית, יצירה בברזל, צילום, ציור, סריגה ועוד.

עד הרגע האחרון לא חשבתי להשתתף.

אבל יעל כרם, אוצרת התערוכה והאישה שדחפה וגרמה לכל הטוב הזה להתקיים לא וויתרה לי.

וכך, מצאתי את עצמי נוברת בינות הדברים שנשארו לי בבית, משום שאת הרוב אני מעבירה הלאה, כלומר נותנת מתנות.

מצאתי כמה קקטוסים סרוגים, כמה מחרוזות שחרזתי וכמה כלי בטון שיצקתי ומולאו איך לא, בסוקולנטים שאני כל כך אוהבת.

את כל המציגים הנהדרים בתערוכה ניתן לראות בקישור הזה.

כל התמונות ברשומה הן מהדוכן שלי.

היה כיף ומהנה.

יערה

עקבו אחרי באינסטגרם