האופניים הצהובים שלי

הרבה זמן אני חולמת על אופניים צבעוניים.
והחלום התעצם אחרי שראיתי את כל היפים האלו בקיבוץ מלכיה.

אז לקחתי את האופניים הישנים של טליה, שכבר ממש לא השתלם לתקן.
יוסי הביא לי צבע צהוב.
2 שכבות של צבע,
ויצא היופי הזה.

הרבה זמן הם נשענו כך על המחסן, עד שהפרחים גדלו.
אתמול סידרתי אותם במקומם הקבוע.

נכון מטריפים?

יערה

עקבו אחרי גם באינסטגרם 

גן השמש - יהודית צפורי

אני אומר לכם את האמת.
לפני שתקראו את ההמלצה - אני חייבת להגיד שזה ספר ח-ו-ב-ה לאוהבי / אוהבות הרומנים (האירוטיים)!!!
אם הייתי יודעת שהספר הזה כל כך מטלטל, לא יודעת אם הייתי מתחילה לקרוא אותו עכשיו.
הייתי שומרת אותו לתקופה מתאימה יותר.

אבל כבר התחלתי ולכן סיימתי.
גם אם לא הייתי רוצה לסיים, לא הייתי יכולה.
הספר שאב אותי, ריתק אותי, סחף אותי.
מצאתי את עצמי מזילה דמעות, אמיתיות ולא מעט וגם לא מעט פעמים.
מצאתי את עצמי מחייכת מתרגשת, אוהבת, מחבקת, מאמפטת (מהמילה אמפטיה. נכון שאין מילה כזו, אבל זה מה הרגשתי).
קשת עצומה של רגשות מעצב לשמחה, מכעס להבנה, מחשש להשלמה.

אמילי קינן שאיבדה בתאונה אחת את הכל, את בעלה שאותו אהבה ואת שני ילדיה הקטנים - ליאם ואמה.
איתי ארבל, הבחור המכיל שביום בהיר אחת אשתו ארזה את המזוודות ועזבה אותו ואת רועי בנם והלכה מבלי להסתכל לאחור.

הצד האחורי של הספר:

"איבדת את השמש," הוא אומר פתאום... "השמש שלך מסתתרת מאחורי עננים גדולים ואפורים, את שונאת פרחים כי הם מעוררים אצלך זיכרון כואב." הוא חד וחריף ומצליח לגלות דברים שלא סיפרתי לאיש.

אמילי קינן, וטרינרית ומאלפת כלבים בשנות השלושים המוקדמות לחייה, חוזרת לארץ לאחר טרגדיה שריסקה את חייה.

"...היא כלואה בתוך משהו שאני מת לשחרר. היא סקסית ועדינה באותה נשימה, היא רעבה למגע ועם זאת דוחה כל אפשרות שמשהו יקרה. היא ממלאה כל מקום במחשבותיי. אני פשוט לא מצליח להפסיק לחשוב עליה."

איתי ארבל, כוכב כדורגל בעברו, בעלים ומנהל בית ספר לכדורגל לבני נוער בהווה. נאבק

לחלץ את בנו ואת עצמו ממשבר משפחתי קשה.

אמילי אינה מאמינה שהשמש תשוב לזרוח בחייה.

איתי אופטימי ומלא שמחת חיים, נחוש להתגבר על הכול.

המפגש המקרי בין אמילי לאיתי מטלטל את חייהם. אמילי, שבורה וכואבת, אחוזת בעתה מפני שברון לב נוסף. איתי השנון אינו מוכן לוותר ונאבק להכניס את עצמו ואת האור שוב לחייה.

הקשר ביניהם רווי טלטלות, עליות ומורדות ומשבר גדול.

האם אפשר בכלל לכבוש מחדש לב שבור?"
הספר מרגש ברמות אחרות, מטלטל ולא ניתן להורידו מהידיים.
מצאתי את עצמי מוותרת על נסיעה בנוחות ברכב ונוסעת באוטובוס, רק כדי שיהיה לי עוד זמן לקרוא.
יהודית ציפורי יקרה.
כל ספר שלך הוא טלטלה מפני עצמה.
כל מה שנראה כל כך צפוי בהתחלה, מקבל תפנית של 180 מעלות ומטלטל את הלב, את הראש, את הנשמה.
אני מחכה בכליון עיניים לספר הבא.

וקצת פרטים טכניים:
אני קוראת בדיגיטלי, אבל לקוראות וקוראי המודפס:
הוצאה: בוקטיק
ז'אנר: רומן עכשווי
מספר עמודים: 459
שנת הוצאה: 2019

אני ממליצה לרכוש את הספר, הן במודפס והן בדיגיטלי דרך הוצאת הספרים "בוקטיק" או דרך אינדיבוק ולא דרך חברות הספרים הגדולות.

תהנו.

יערה

עקבו אחרי גם באינסטגרם 

השבוע שהיה 30/6-6/7

סיימתי את אתגר "מעיפים מהבית ב 30 ימים".
הגעתי ליום ה 30!!!

ואז, כדי שלא ישעמם לנו, התחלנו את כל האתגר מחדש, אבל לאחור.

כמובן בין לבין, אני ממשיכה בספורט.

ארבעה קילומטר על אופניים
שתי נפילות, קצת מכות יבשות...
שיבורך בעלי יוסי שמדרבן ותומך ברגעי המשבר ואפילו בארבעה ק"מ יש לא מעט כאלו. במיוחד אחרי נפילה...

#מבטטת_כורסה_למיני_טריאתלון
(מה שלא אגלה לכם זה שאני סיימתי באמצע המסלול, יוסי המשיך לסופו כדי להביא את האוטו. 😊 )

לאחר מכן הלכנו לטבול בכינרת.

כמה שהיא נהדרת.

כמובן המשכתי באתגר #ישלימהללבוש

ביום חמישי-שישי-שבת השתתפתי בתערוכה של אומני הקיבוץ.

זהו לשבוע פורה זה.

יערה

עקבו אחרי באינסטגרם 

תערוכת אמנים בקיבוץ צובה

אחד החלונות הגדולים של יוצרים, של אומנים, זה שיראו את עבודותיהם.

שיעריכו אותם.

וכן, גם שיגידו כמה יפה ויטפחו על השכם.

בסוף השבוע האחרון, התקיימה בקיבוץ תערוכת אומני הקיבוץ.

התקבצו 45 אומנים, יצירה פסטית, יצירה בברזל, צילום, ציור, סריגה ועוד.

עד הרגע האחרון לא חשבתי להשתתף.

אבל יעל כרם, אוצרת התערוכה והאישה שדחפה וגרמה לכל הטוב הזה להתקיים לא וויתרה לי.

וכך, מצאתי את עצמי נוברת בינות הדברים שנשארו לי בבית, משום שאת הרוב אני מעבירה הלאה, כלומר נותנת מתנות.

מצאתי כמה קקטוסים סרוגים, כמה מחרוזות שחרזתי וכמה כלי בטון שיצקתי ומולאו איך לא, בסוקולנטים שאני כל כך אוהבת.

את כל המציגים הנהדרים בתערוכה ניתן לראות בקישור הזה.

כל התמונות ברשומה הן מהדוכן שלי.

היה כיף ומהנה.

יערה

עקבו אחרי באינסטגרם