אגומנייאק

אני לא משתתפת בהרבה הגרלות ואם כבר משתפת אז לא זוכה.
אבל הפעם השתתפתי, כי כל ספר של הוצאת סוקטיק הוא חובה מבחינתי, וזכיתי!!!
(וגלית מייר ביקשה יפה ממי שזוכה תעלה סקירה, למרות שהייתי מעלה גם בלי הבקשה, כי זה ספר חובה לאוהבות הז'אנר)
והאמת? לא יכולתי לבקש זכייה טובה יותר.

דרו, אוי דרו עם הפה הגס והמלוכלך. גרוש ואבא לילד, עורך דין לענייני משפחה. ההתמחות שלו היא גירושים. דרו מקבל רק גברים כלקוחות ותמיד מוצא את הדרך להשאיר להם כמה שיותר כסף, כלומר שהאישה תצא עם כמה שפחות. דרו לא מאמין בזוגיות.
אמרי (עם התחת השווה), פסיכולוגית לענייני איך לא - יועצת זוגיות, לזוגות שאיבדו את דרכם המשותפת ומאמינים שעדיין יש דרך לגישור.
שני הפכים גמורים.
כל הספר צחקתי והתמוגגתי. דרו עם הפה המלוכלך שלו, סקסי בטירוף.
אמרי לא נשארת חייבת ועונה לו בכל הזדמנות.
יש המון מתח מיני והמון "נוף".
המון ויכוחים שמובילים, איך לא – לסקס פרוע.
הספר כתוב בשטנץ הרגיל של ספרי רומנים רומנטיים, אבל עדיין כיף, כל כך כיף לקרוא.
קראתי אותו עד היום 3 פעמים וכל פעם התמוגגתי מחדש.
מסוג הספרים שכיף לחזור אליהם כי הם תמיד מעלים חיוך על הפנים.
פשוט ספר כייפי.

תקציר הספר:
"במפגש הראשון שלי עם דרו ג'אגר הוא פרץ למשרד שלי בפארק אווניו.
חייגתי למשטרה ואז תקפתי אותו בכישורי קרב המגע המטורפים שרכשתי לא מזמן.
הוא ריתק אותי למקום תוך שנייה וצחק מניסיון התקיפה שלי.
מובן שהפולש שלי היה חייב להיות שחצן.
רק שהתברר שהוא בכלל לא פולש.
דרו היה הבעלים החוקיים של המשרד החדש שלי. הוא רק נסע לחופשה בזמן שמשרדו המפואר היה בשיפוצים.
ואני נפלתי קורבן לנוכל שהשכיר לי חלל משרדי שכלל לא עמד להשכרה והוציא ממני במרמה עשרת אלפים דולר.
למחרת, אחרי שעות בתחנת המשטרה, דרו ריחם עליי והציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה. אני אענה לטלפונים בזמן שהמזכירה שלו איננה, והוא ירשה לי להישאר עד שאמצא מקום חדש.
אולי הייתי צריכה להפגין הכרת תודה ולסתום את הפה כששמעתי מה הוא מייעץ ללקוחות שלו, אבל לא הצלחתי להתאפק ואמרתי לו מה דעתי.
לא תיארתי לעצמי שהגוף שלי יגיב ככה בכל פעם שנתווכח. ולא היה לי מושג שנתווכח בלי הפסקה.
היינו הפכים גמורים. דרו היה קוטל יחסים מריר, כועס וסקסי בטירוף ואני פסיכולוגית שמייעצת לזוגות שמנסים להציל את נישואיהם.
הדבר היחיד שהיה לנו במשותף הוא החלל שחלקנו.
והמשיכה שהיה קשה יותר ויותר להתכחש לה."

וקצת פרטים טכניים:
אגומניאק – וי קילנד
תרגום: נעה שביט
הוצאה: בוקטיק הוצאה לאור
תאריך הוצאה: נובמבר 2019
קטגוריה: רומן רומנטי
מספר עמודים: 345 עמודים מודפסים.

קריאה מהנה

יערה

להחזיק אותך קרוב

גילוי נאות – את הספר קיבלתי במתנה מ"אינדיבוק" והתחייבתי לכתוב עליו סקירה.

לדעתי שווה לכם לקרוא את הסקירה, מקווה שתתאהבו בלונדון ואיאן לפחות כמוני.

אני רומנטיקנית ללא תקנה.

אוהבת סרטים רומנטיים, סדרות רומנטיות ובעיקר ספרים רומנטיים.

לאחרונה זמני הפנוי מחולק לשני דברים בלבד, אימונים לטריאתלון (שחייה, אופניים וריצה) וספרים.

בגלל שהאימונים כל כך קשים, אני מחפשת את הספרים הרומנטיים, הדביקים, הכיפיים, שיעשו לי טוב בלב.

את שתי הפעולות הנ"ל תמיד מלווה הפלייליסט של חיי.

כהתבקשתי לבחור מבין 10 הספרים שאינדיבוק נתנו לי לבחור מהם, התלבטתי קשות בין  "כנפי מלאכים" של בריטני ס' צ'רי לבין "להחזיק אותך קרוב" של מלאני הארלו וקורין מייקלס.

אני בחרתי בשני.

והאמת? אני כל כך שלמה עם הבחירה שלי. הספר מושלם.

קראתי אותו פעמיים בתוך שבוע אחד.

מראש החלטתי לקרוא פעמיים, פעם ראשונה כי ממש הייתי צמאה לקרוא אותו וחשבתי שהפעם השנייה תהיה בשביל הסקירה, אבל אחרי הפעם הראשונה שקראתי (בכמה שעות בלבד יש לציין) הפעם השנייה הפכה להיות סוג של סגירת מעגל. רציתי לקרוא שוב כדי לברר כמה דברים שלא היו לי סגורים.

נכון יש בספר סיפור אהבה, כי אם לא יהיה אז הספר לא יהיה רומנטי, אבל יש עוד הרבה מעבר.

זה לא יאומן איזה קו דק עובר בין אהבה לשנאה.

לפני 18 שנים:

לונדון, נערה בת 17 סופר חכמה שיודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות בחייה, העתיד שלה נראה וורוד, מקבלת מילגה לקולג' הנכסף "נורת'ווסטרן" ומאוהבת עוד מילדותה באיאן, אחיה של סברינה חברתה הטובה ביותר.

רצה הגורל ובן זוגה לנשף הסיום ביטל ברגע האחרון ואיאן התנדב ללוות אותה.

מפה לשם הם מוצאים את עצמם בחדר מלון, בו לונדון מאבדת את בתוליה ומתוודה בפני איאן על אהבתה.

איאן מתוודה בחזרה באהבתו אליה.

לונדון המאוהבת מוכנה לוותר על המילגה הנכספת כדי להיות עם איאן בקולג' שבו הוא לומד ואף אומרת לו את זה.

מפה לשם...

פה מתחיל החלק הראשון של הספר.

מיותר לציין שדרכיהם נפרדו, נכון?

אני קוראת את הספר ובראשי מתנגן השיר

 "the winner takes it all"

"I don't wanna talk about things we've gone through,
Though it's hurting me, now it's history.
I've played all my cards and that's what you've done too,
Nothing more to say, no more ace to play.
The winner takes it all,
The loser standing small beside the victory,

that's her destiny"

"אני לא ורצה לדבר, על דברים שעברנו

למרות שזה כואב לי, זו ההסיטוריה שלנו,

שיחקתי כבר בכל הקלפים וזה גם מה שאתה עשית,

אין יותר מה לאמר, אין יותר סיכוי

המנצח לוקח את הכל,

המפסידה עומדת קטנה,

לצד הניצחון,

זהו גורלה…"

היום, 18 שנים אחרי אותו הלילה:

לונדון, אשת קריירה מחוננת שגרה לבדה עם החתול שלה  איאן, בעל מועדון לילה בסטריפ הראשי של לאס וגאס, גרים איך לא.... בצמידות האחת לשני.

החצר האחורית של לונדון גובלת בחצר האחורית של איאן.

יד המקרה J

לונדון עדיין החברה הכי טובה של סברינה שכבר נשואה ואמא לשלושה ילדים, כריסטופר בן ה 15, מורגן בת ה 12 ורובי בת ה 5.

"I was in your arms
Thinking I belonged there
I figured it made sense
Building me a fence
Building me a home
Thinking I'd be strong there
But I was a fool
Playing by the rules" 

"אני הייתי בזרועותיך,

מרגישה כל כך שייכת

חשבתי שזה הגיוני,

בניתי לי חומה

בניתי את ביתי

חשבתי שאהיה חזקה שם

אבל הייתי כל כך טיפשה

שיחתי עם החוקים"

בין לונדון ואיאן אין שום דבר משותף הנראה לעין כמובן.

"הסיפור שלנו מסובך. הדבר היחיד שמשותף לנו, הוא העובדה שהחיים שלנו השתנו ברגע טרגי אחד.

כעת הם מנסים להתאבל על אובדן נורא, ולהילחם במשיכה הברורה שיש ביניהם."

כמו שאמרתי כבר, הספר הזה שונה מספרים אחרים, יש בו שמחה, יש בו הרבה עצב, יש בו התרגשות, יש בו אובדן ויש בו השלמה.

כשהתחלתי לקרוא, לא ידעתי למה אני נכנסת. קראתי את התקציר והוא בהחלט השאיר לי טעם של עוד וברגע שהתחלתי, לא יכולתי להניח אותו מהידיים.

סיימתי אותו בשלוש שעות בערך.

מרבית הספר דמעתי משמחה, מעצב, מהתרגשות.

נו, רומנטיקנית ללא תקנה.

התאהבתי, שנאתי, התרגשתי, השתתפתי בצערם וחשתי אמפטיה למצב הלא אפשרי שלונדון ואיאן נקלעו אליו.

היו פעמים שרציתי לנער את לונדון ולהגיד לה שתפסיק להשתחצן, שתרד מהעץ שהיא טיפסה עליו והיה שרציתי להחטיף לאיאן שהתנהג לא פעם כממזר שחצן, אך עם זאת הרגשתי שאין לשפוט אדם בעת צערו.

הרגשות מתעצמים, העצב והכאב מדברים מהנשמה.

והאהבה והשנאה – הגבול כל כך דק בינהן.

ממליצה מכל הלב לקרוא את סיפורם של לונדון ואיאן.

רק תתכוננו להזיל דמעות.

כמה פרטים טכניים:

232 עמודים

הוצאת : ספר לכל

ניתן להשיג דיגיטלי באינדיבוק

וספר אמיתי בכל חנויות הספרים.

קריאה מהנה

יערה

אהבה מכוערת - קולין הובר

את הספר קיבלתי מ"כינרת זמורה ביתן" במסגרת היותי אחת מחמישים ב"קהילת הספר הסגול" של "כנרת זמורה ביתן".

"כשטייט קולינס פוגשת את הטייס מיילס ארצ'ר, היא לא חושבת שזאת אהבה ממבט ראשון.   הם אפילו לא מסוגלים להיות חברים. הדבר היחיד שמשותף להם הוא משיכה הדדית מטורפת.   ברגע שהם מתוודים על תשוקתם, הם מבינים שמצאו את הסידור המושלם:  הוא לא רוצה אהבה, לה אין זמן לאהבה, ושניהם רוצים - משתוקקים - לסקס. אין סיבה שלא יצליחו, כל עוד טייט תמלא את שני החוקים שמיילס הציב בפניה: לעולם לא לשאול על העבר. לעולם לא לצפות לעתיד.   אלא שעד מהרה מתברר שאין להם שום סיכוי."

קולין הובר, ילידת 1979, חיה עם בעלה ושלושת ילדיה בטקסס, ארצות הברית. החלה לפרסם את ספריה בשנת 2012. עד כה כתבה 7 רבי מכר שהגיעו לראש מצעד הרשימות בניו יורק טיימס.

"קולין הובר עשתה זאת שוב! היא הצליחה לבנות עולם שלם סביב שתי דמויות המתפתחות כל אחת בעולמה, ויחד מגלות את מהותה של אהבה בוגרת. ספר כובש לב, שתתאהבו בו מהמילה הראשונה!".

להתאהב....

הספר בנוי כך שפרק אחד הוא ההווה מכיוונה של טייט ופרק אחר מהעבר , 6 שנים אחורה מכיוונו של מיילס וחוזר חלילה.
אם להגיד את האמת... תחילת הספר די שיעמם אותי. לקח לי זמן מה להבין מה קורה שם ואיך מסופרת העלילה.
ואז חזרתי שוב להתחלה והבנתי הכל.
החזרה אחורה מסבירה את הפחדים של מיילס ואת הכאב שלו.

הספר הוא ספר רומנטי מתובל מעט בסצינות סקס, או הרבה תלוי איך מסתכלים על זה. ;)
נהניתי לקרוא ולאחר שסיימתי מההתלהבות כבר קניתי עוד כמה ספרים של קולין הובר. (באנגלית).
אולי יום אחד אני גם אגיע לקרוא אותם.

וכמו שאמרה אחת המשתתפות בקבוצה: "כמה יפה האהבה המכוערת של קולין הובר".

"אהבה מכוערת" כנראה יעובד גם לסרט. עדיין אין תאריך יציאה.

אהבה מכוערת
שם מחבר: קולין הובר
מו"ל מקור: כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה: נובמבר 2015
שפת מקור: אנגלית
שם מתרגם: מונה גודאר
מס` עמודים: 320

קריאה מהנה

יערה

לאן שתלך - גייל פורמן

"בכל פעם מחדש אני שומע

בקולך המלטף קולי נוגע

זה כמו לנשום

עוד לילה ועוד יום

את תמיד איתי

שיר ישן אני אפרוט על מיתריך

על שפתיי אני אטעם את מילותיך

זה כמו לנשום

עוד לילה ועוד יום

אתה תמיד איתי"

(שמעון בוסקילה)

שלוש שנים חלפו מאז התאונה הנוראית שהותירה את מיה ללא הוריה וללא אחיה הקטן.

שלוש שנים מאז שמיה עזבה את אדם לנצח.

מיה -  כוכבת בג'וליארד. 

אדם - כוכב רוק ענק. חבר של ברין - שחקנית ובעלת חברת הפקות בלוס אנג'לס.

מיה -  עומדת בפני סיבוב הופעות עולמי כנגנית צ'לו מחוננת.

אדם - עומד בפני סיבוב הופעות, 67 ימים של הופעות לאחר צאת האלבום "מזק משני" אשר את כל השירים בו כתב אדם בזמן כאב וצער.

כנגד כל הסיכויים, לילה אחד אדם, שנשאר לילה נוסף בניו יורק לאחר שכל הלהקה שלו טסה ללונדון לתחילת סיבוב ההופעות, מטייל בעיר ואת עיניו לוכדת מודעה.

"אני מחזיר את המבט קדימה, ופתאום אני רואה את העיניים שלה. לא כמו שהייתי רואה אותן - מעבר לכל פינה, תחת העפעפיים העצומים שלי בתחילת כל יום. לא כמו שהייתי מדמיין אותן בעיניים של כל בחורה ששכבתי מעליה. לא, הפעם אלו באמת העיניים שלה, לבושה בשחור, צ'לו שעון כל כתף אחת כמו ילד עייף. השיער שלה אסוף במין פקעת, שהכרחית כנראה לכל מוזיקאית קלאסית שמכבדת את עצמה...... אני מסתכל על השלט מקרוב. סדרת מוזיקאים צעירים מציגה: מיה הול". (ציטוט מהספר).

מיה שמבינה שאדם בקהל מבקשת לפגוש אותו מאחורי הקלעים ומכן ממשיך הלילה. מיה לוקחת את אדם לסיור בכל המקומות האהובים עליה בעיר הגדולה...

הם מדברים על האובדן, של המשפחה, של האהבה, של החלום לחיות יחד לעד....

"היה הרבה יותר קל למות. זה לא שאני רוצה למות עכשיו. אני לא. עכשיו יש הרבה דברים בחיים שלי שנותנים לי סיפוק, שאני אוהבת. אבל היו ימים, במיוחד בהתחלה, שזה היה קשה כל כך. ולא יכולתי שלא לחשוב שהיה הרבה יותר פשוט ללכת איתם. אבל אתה - אתה ביקשת ממני להשאר, התחננת שאשאר. אתה עמדת מעלי והבטחת לי הבטחה מקודשת כמו נדר. ואני יכולה להבין למה אתה כועס, אבל אתה לא יכול להאשים אותי. אתה לא יכול לשנוא אותי שהאמנתי לך...... ופתאום הבנתי מה שבאמת עומד מאחורי סיבוב הפרידה הזה". (ציטוט מהספר).

הספר הזה, כמו הספר "אם אשאר" הוא ספר מרתק, כתוב בצורה מופלאה ונהדרת, סוחפת וגורמת לכך שאי אפשר להוריד את הספר מהידיים.

"הו אהובי לבך סוער אבל אני כאן לצידך

קולי שובר את הדממה ומלטף את שתיקתך

כמו חלק מגופי, אתה תמיד איתי, לעולמים

אהובתי אני הקדשתי את עצמי למענך

כמו שורשים באדמה ידי אוחזת בידך

כמו חלק מגופי, אתה תמיד איתי, לעולמים"

(שמעון בוסקילה)

יש בי רצון עז לחבק את מיה ואת אדם ולהוציא מהם קצת מהכאב שהם חווים.

קצת מהכאב של אובדן המשפחה, אובדן הילדות, אובדן האהבה.

לכו לקרוא. רוצו לקרוא.
(השיר לא קשור, אבל המילים שלו התאימו לי לרשומה).

הוספתי את המילים מהשיר כי הרגיש לי מאד מתאים לרשומה.

שבוע טוב.

יערה

אם אשאר -גייל פורמן

"לפעמים אדם עושה בחירות בחיים, ולפעמים הבחירות עושות את האדם" 

לא שמעתי על הספר הזה ולא ידעתי על מה הוא באמת.
קניתי אותו כי הכריכה מצאה חן בעיני. צבע התכלת עם הפרח הורדרד משכו את עיני.
קניתי את הספר לפני יותר משנה וככה הוא שכב לו באפליקציית הליקון וחיכה לתורו.
קראתי כל כך הרבה רומנים לאחרונה, שמה זה בשבילי עוד רומן... וככה הוא ישב וחיכה וחיכה וחיכה.
בשבוע שעבר החלטתי להתחיל לקרוא, התחשק לי לקרוא ספר קליל ונחמד מסוג ספרי הרומן הרומנטי.

או אז, חיכתה לי הפתעה.
זהו ספר לא קליל בכלל.
זהו לא רומן רומנטי מתקתק.
זהו ספר על אובדן.
זהו ספר על אבל.
זהו ספר על הסתכלות על החיים מכיוון אחר. מכיוון של נערה שנמצאת בקומה, יוצאת מגופה הגשמי ורואה הכל, חווה הכל. את העצב של משפחתה המורחבת, של אהובה אדם, של קים, חברתה הטובה ביותר. נערה שחווה את החיפוש אחר אחיה הצעיר ואחר הוריה והידיעה שהם כבר אינם בין החיים.

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

"אני מסתובבת. משהו לא בסדר. לא יכול להיות שזה קורה. אנחנו משפחה שנוסעת לטיול. זה לא אמיתי. בטח נרדמתי במכונית. לא! די! בבקשה, די! בבקשה תתעוררי! אני צורחת אל האוויר הצונן. קר. מהפה שלי אמור להיפלט הבל לבנבן. אבל כלום לא נפלט. אני מביטה שמפרק היד שלי, זה שנראה שלם ולא מוכתם בדם, ואני צובטת את עצמי בכל הכוח.....תתעוררי!! אני צורחת. תתעוררי! תתעוררי! תתעוררי! אבל אני לא מצליחה, אני לא מתעוררת". (ציטוט מהספר).

מיה הול,  בת 17 ולה אח קטן בשם טדי. האב - מורה לספרות בחטיבת הביניים, פנקיסט לשעבר שניגן בלהקה, והאם חובבת מוסיקה עובדת בחברת נסיעות. מיה, נגנית צ'לו מחוננת וחברה של כוכב רוק מקומי, חשבה שההחלטה הקשה ביותר בחייה תהיה האם להמשיך את החלומות המוזיקליים שלה או ללכת בדרך שונה כדי לחיות עם אהבת חייה, החבר המרדני שלה, אדם, שמבוגר ממנה במעט, כוכב רוק מקומי בלהקה שנקראת "כוכב נופל".

הכול משתנה כהרף עין, ברגע אחד קצרצר. תאונת דרכים לקחה את חייהם של אמהּ, אביהּ ואחיהּ הקטן של מיה בת ה-16. חייה של מיה נתקעו, כיוון ששקעה בתרדמת בבית החולים ונתפסה בין חיים ומוות.

הוא לא ממש מתיישב בכיסא, אלא צונח עליו, כמו בגדים שנערמים על הרצפה בסופו שך יום ארוך. הוא מכסה את הפנים בידיים ושואף שאיפות עמוקות בניסיון להתאושש. אחרי דקה, הוא שומט את הידיים בחיקו.
"תקשיבי לי," אדם אומר בקול שנשמע כמו רסיסי פגז. אני פוקחת את העיניים לרווחה עכשיו. אני מזדקפת ככל יכולתי. ואני מקשיבה. "תישארי." במילה היחידה הזאת, הקול של אדם נסדק..." (ציטוט מהספר).

מיה צריכה לקבל החלטה חדשה. הפעם, זה לא רק על העתיד שלה. ההחלטה שתקבל תקבע את גורלה - אם להישאר לחיות אך בדרך חיים קשה יותר משחוותה אי פעם, או לברוח ולמות.

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

תוך כדי כך שמיה מאושפזת, חסרת הכרה עטופה בצינורות שיוצאים מגופה לכל מיני מכונות, היא נעה בין שני מישורים עבר והווה, עולם החיים וחיי העולם הבא ואנחנו- הקוראים, מצטרפים למסע הזה.הספר כתוב כמקטעים שונים, מקטע אחד מהעבר בו נזכרת מיה בכל מיני אירועים חשובים בחייה ומקטע אחד מההווה, החיים בקומה, במאבק של האם להפרד או להשאר.
בספר ישנם תיאורים לעומק של הלבוש, ההתנהגות, מצבי הרוח, הזמנים המשתנים... וההרגשה היא שאתה ממש בתוך הספר, מרגיש את הדמויות, מרגיש את הכאב שלהן, את עוצמת האהבה, את עוצמת הרגשות של כל אחד ואחת מהדמויות.

לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים עד שסיימתי.
אני לא אשקר, אלא אכתוב שחור על גבי לבן (או כחול על גבי לבן) שהזלתי לא מעט דמעות בזמן קריאת הספר.
היו קטעים שחשבתי ביני לבין עצמי שאם רק הייתי פוגשת את אדם ומיה, כל מה שהייתי רוצה זה לחבק את שניהם חזק חזק ולהשתתף בצערם ובכאבם, בצער ובכאב  האובדן שהם חווים.

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

"אני מתה? אני מתה?"ברגע הראשון היה לי ברור שאני מתה. ששלב השקיפה מהצד הוא רק זמני, הפוגה לפני האור הבוהק ושלב החיים-חולפים-לנגד-עיני שממנו עוברים אל איפה-שלא-יהיה המקום שאליו עוברים." (ציטוט מהספר).

אם אשאר הוא סיפור יפה להכאיב על כוחה של אהבה, על מהותה האמיתית של משפחה ועל הבחירות המכריעות של חיינו.

הספר עובד לסרט דרמה בבימויו של ר.ג'יי. קטלר, המבוסס על רומן שנכתב על ידי גייל פורמן. הסרט יצא לאקרנים ב - 22 באוגוסט 2014.

יצא לאור ע"י הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, בשנת 2013, מכיל 175 עמודים. הספר מסווג כסר נוער, אבל אני מאמינה שגם אנשים מבוגרים יתרגשו ויהנו ממנו לא פחות.

לספר יש ספר המשך "לאן שתלך" שמתחיל 3 שנים אחרי התאונה וכתוב מהצד של אדם. אבל על כך בפוסט נפרד.

תהנו.

יערה

הספרייה שלי

יש כמה ימים, נו הימים האלו בחודש...
אז קצת לפניהם, אני באטרף של סידורים.

החודש זה נפל ביום מסויים, שמפאת קדושתו אני לא אציין את שמו,
אבל כן אגיד שזה יום שהרבה אנשים לא עושים בו שום דבר.
גם לא אוכלים.

אני מכבדת כל אחד ואיש איש באמונתו יחייה.

בשל אטרף שפקד אותי, החלטתי לסדר את הספרייה שלי.
כמה ימים לפי קיבלתי מחברה את הרשומה "37 תמונות שיגרמו לאנשים פרפקציוניסטים להגיע לפורקן" באתר ה"פטריה".
וכן, אני פרפקציוניסטית! עובדת על עצמי הרבה בשביל להיות קצת פחות, בשביל להשלים עם זה שלא תמיד ייצא קו ישר בתפירה, ולא תמיד הכרטיסים הם סימטריים  והמשושים בדיוק באמצע.

להגיד שזה לא מפריע לי? זה מטריף אותי!!!
זה מטריף אותי, אבל אני עובדת על עצמי... לא משלימה עם זה. ממש לא. אבל יודעת שלהבא זה יהיה טוב יותר.
בקיצור? משוגעת קצת .... ☺
אבל אתם אוהבים אותי גם ככה, נכון?

בקיצור, איפה היינו?
כן בכוננית הספרים שלי.
תמיד סידרתי את הספרים לפי גובה והסתדרתי עם זה.

בהחלט לא מושלם, אבל בסדר.

משהו הפריע לי ולא ידעתי לשים את האצבע על מה.

ואז קיבלתי את אותה רשומה שכתבתי לכם למעלה...

עולם חדש נפתח בפני.

סידור הספרים האולטמטיבי.

סידור הספרים המושלם.

או אז, נדלקה נורה במוח שלי ולא נרגעה עד שהגעתי לזה.

עדיין לא מושלם ויש המון מקום לשיפור...

בחדר השינה יש לי ספריה של ספרים שלא ממש נעים שיהיו בסלון.

בעיקר רומנים מז'אנר מסוים, מז'אנר שעד לפני כשנה השתיקה הייתה יפה לו.

ז'אנר שמיום ליום מתרבות הקוראות אותו וגם הקוראים.

קבוצות של הז'אנר צצות בפייסבוק כמו פטריות אחי הגשם...

ז'אנר שבהחלט מתאים לחדר השינה.

עדיין לא הבנתם איזה?

אני מדברת על הז'אנר הרומנטי.

יותר נכון לאמר הרומנטי - אירוטי.

או כפי שהעליתי את אותה תמונה באינסטגרם עם פילטר מסויים.

ודרך אפליקציה חמודה שאספר עליה בהמשך.

בתמונה זו אפשר לראות את שתי הצורות, הן לפי גובה והן לפי צבע.

זהו, זו הספרייה הצנועה שלי.

השלב הבא יהיה לסדר את האפליקציות בפלאפון שלי, ממש ככה.

 מופרעת, כבר אמרתי?(אם הייתם רואים את טבלאות האקסל שאני עושה, אז הייתם מבינים עד כמה מופרעת ☺ (.
יערה

הספרייה הביתית שלי.

אצל נשים יש כמה ימים, נו הימים האלו בחודש... 
אז קצת לפניהם, אני באטרף של סידורים.

החודש זה נפל ביום מסויים, שמפאת קדושתו אני לא אציין את שמו,
אבל כן אגיד שזה יום שהרבה אנשים לא עושים בו שום דבר.
גם לא אוכלים.

אני מכבדת כל אחד ואיש איש באמונתו יחייה.

בשל האטרף שפקד אותי, החלטתי לסדר את הספרייה שלי.
כמה ימים לפי קיבלתי מחברה את הרשומה "37 תמונות שיגרמו לאנשים פרפקציוניסטים להגיע לפורקן" באתר ה"פטריה".
וכן, אני פרפקציוניסטית! עובדת על עצמי הרבה בשביל להיות קצת פחות, בשביל להשלים עם זה שלא תמיד ייצא קו ישר בתפירה, ולא תמיד הכרטיסים הם סימטריים  והמשושים בדיוק באמצע.

להגיד שזה לא מפריע לי? זה מטריף אותי!!! 
זה מטריף אותי, אבל אני עובדת על עצמי... לא משלימה עם זה. ממש לא. אבל יודעת שלהבא זה יהיה טוב יותר.
בקיצור? משוגעת קצת.... ☺
אבל אתם אוהבים אותי גם ככה, נכון? 

בקיצור, איפה היינו?
כן בכוננית הספרים שלי.
תמיד סידרתי את הספרים לפי גובה והסתדרתי עם זה.

בהחלט לא מושלם, אבל בסדר.

משהו הפריע לי ולא ידעתי לשים את האצבע על מה.

ואז קיבלתי את אותה רשומה שכתבתי לכם למעלה...

עולם חדש נפתח בפני.

סידור הספרים האולטמטיבי.

סידור הספרים המושלם.

או אז, נדלקה נורה במוח שלי ולא נרגעה עד שהגעתי לזה.

עדיין לא מושלם ויש המון מקום לשיפור...

בחדר השינה יש לי ספריה של ספרים שלא ממש נעים שיהיו בסלון.

בעיקר רומנים מז'אנר מסוים, מז'אנר שעד לפני כשנה השתיקה הייתה יפה לו.

ז'אנר שמיום ליום מתרבות הקוראות אותו וגם הקוראים.

קבוצות של הז'אנר צצות בפייסבוק כמו פטריות אחי הגשם...

ז'אנר שבהחלט מתאים לחדר השינה.

עדיין לא הבנתם איזה?

אני מדברת על הז'אנר הרומנטי.

יותר נכון לאמר האומנטי - אירוטי.

או כפי שהעליתי את אותה תמונה באינסטגרם עם פילטר מסויים.

ודרך אפליקציה חמודה שאספר עליה בהמשך...

בתמונה זו אפשר לראות את שתי הצורות, הן לפי גובה והן לפי צבע.

זהו, זו הספרייה הצנועה שלי.

השלב הבא יהיה לסדר את האפליקציות בפלאפון שלי, ממש ככה.

 מופרעת, כבר אמרתי?
(אם הייתם רואים את טבלאות האקסל שאני עושה, אז הייתם מבינים עד כמה מופרעת ☺ ).
יערה