כבר סיקרתי בעבר את הספר הראשון של זהבית טל און - לחצות את האוקיינוס
היו לי קצת השגות לגביו, אם זה מעניין אתכם, אתם מוזמנים קרוא את הרשומה המקורית.
מאז זהבית כתבה את שני הספרים הנוספים בטרילוגיה, ומה אומר לכם?
יש לנו פה סופרת מחוננת, סופרת שכותבת מהלב, מרגשת ורואים שהיא אוהבת, אוהבת את הספר, את הכתיבה, את הדמויות.
הכתיבה של זהבית שונה בעיני מהרבה סופרות אחרות, זו כתיבה של סופרת שהיא גם אמא שמעורבת... קשה לי להסביר בדיוק למה הכוונה, תצטרכו לקרוא.
בספר השני והשלישי מסופר על המשך קורותיהם של אריק ונתי, אהבות צעירות, פחדים, חששות, הרבה הורמונים ורגשות.
אין בספר פירוט יתר (כמו בספרים אחרים שאני קוראת לאחרונה), אבל בהחלט מרגישים וחשים את האהבה בין השניים.
באחד הימים נתי פוגשת את דניאל, קצין בצבא שבא לבקר את משפחתו. נתי שמחה לדבר עברית ולדבר על דברים שעוד מישהו מבין.
לכל אורך הספר ברור לכולם שנתי חוזרת לארץ לשרת בצבא.
ואכן היא חזרה לצבא, אבל לא לפני שהיא רבה עם אריק ואפשר לאמר ברחה ממנו. אריק לא ממש מעוניין שנתי תעזוב, אבל היא שגדלה בבית עם ערכים שאין מצב לא להתגייס, מוצאת את עצמה במעין פלונטר רגשי, האם להשאר או לעזוב? האם עכשיו או עוד שבועיים?
האם האהבה תגשר על הפערים בין אריק לנתי?
בספר השלישי, נתי מתגייסת לצבא, לקורס חובשים. לאורך כל תקופת הטירונות והקורס נתי מקבלת מדי בוקר SMS אחד מאריק שבו הוא אומר לה שהוא אוהב אותה. מלבד זה, כלום, שקט.
ביום מן הימים כשנתי ושתי חברותיה מקורס החובשות, יוצאות לרגילה באילת, הן נקלעות למארב מחבלים.
את ההמשך אני לא אספר כדי למנוע ספויילרים...
האם אריק יתקשר, האם יבוא לבקר? האם נתי בכלל רוצה שיתקשר? שיבוא לבקר? האם יש עתיד לקשר שלהם?
את הספר קראתי בנשימה עצורה, עם הרבה דמעות בעיניים.
כמו שאמרתי לזהבית - אוקיינוס של דמעות.
נהניתי מהספר, מהכתיבה של זהבית, מהרגשות שצצו.
מומלץ מאד מאד מאד.
רק מלכתוב את הרשומה, מתחשק לי לקרוא את הספרים שוב.
את הספרים אפשר לקנות באינדיבוק, גם לקינדל וגם דיגיטלי.
זה מה שכתבתי לזהבית כשסיימתי את הספר:
זהבית - את מהממת. הכתיבה שלך מרגשת ואמיתית כל כך.
תודה לך.
יערה
תראו כמה יפה הכריכה של הספר.
)
