התינוקות עברו דירה לפעוטון

אני מאוהבת.

הם כל כך חמודים.

כל כך מתוקים.

אפשר לראות את ההתפתחות המרשימה שלהם כאן, כאן וגם כאן.

הם כבר כל כך גדלו ולכן העברתי את החמודים לביתם החדש.

מפה הם כבר יעברו לביתם הקבוע.

אבל שיגדלו עוד קצת (הרבה).

יערה

הרמוני - אמה סקוט

בקבוצת "מכורות לרומנטיקה אבל לא פרייריות", המליצו לי על הספר הזה.

תודה תודה תודה לכל מי שהמליצה לי לקרוא את "הרמוני".
מודה שבכיתי לא מעט, התרגזתי פה ושם, אבל בעיקר הסכמתי עם האמירה מאחורי הקלעים שצריך לפחות אדם אחד יאמין בך.
ווילו, נערה שבורה בת 17, בת לאבא שרק מנסה לרצות את הבוס ואמא שטחית שכל מה שמעניין אותה זה הנראות. 

ווילו עברה את אחד הדברים הקשים בחייה של כל נערה/אישה.... שתתה משקה אחד שהוכנס לתוכו סם האונס ונאנסה, ווילו מנסה למחוק את עצמה ע"י כתיבת איקסים שחורים על גופה, על בגדיה ובכל מקום אפשרי.
לאייזק פירס, בן ה 19 יש את כל הנתונים הלא טובים, גדל בקרוואן בשכונת עוני, אמו נפטרה כשהיה בן 8 והוא חי עם אבא שיכור שמכה אותו.
אייזק מחכה לפריצה הגדולה שלו בהוליווד כדי להרוויח מלא כסף ולעזוב את העיירה לתמיד.
שניהם מחפשים את קולם ומוצאים אותו בתיאטרון קטן בעיירה בשם הרמוני.
הם מעלים את המחזה "המלט" ורוב הספר קושר את חייהם האישיים בדמויותיהם של המלט ואופליה.
כמובן שווילו ואייזק מתאהבים למורת רוחו של אביה.
יש בספר הרבה מהמתיקות של רומן נעורים, אבל מצד שני אנו מתמודדים עם נושא האונס, האב השיכור המכה, ניכור הורי והכל בלייב. לא פעם, אלא כאן ועכשיו.

תקציר הספר:

"הרמוני ... נותן קול לחסרי הקול ..."
בשורש כל טירוף יש אמת בלתי נסבלת ...
בגיל שבע־עשרה, חייה של ווילו הולוויי נהרסו בן לילה.
כשאביה עוקר בפתאומיות את המשפחה מהפנטהאוז המפואר שלהם בניו יורק לעיירה הזעירה הרמוני באינדיאנה, מרגישה ווילו עוד יותר תלושה ואבודה תחת משקל סודה. בגחמה של רגע, היא ניגשת לאודישן להצגה המלט, שמעלה התיאטרון הקהילתי של הרמוני, ובמפתיע זוכה בתפקיד אופליה - נערה המתמוטטת מטירוף ומאהבתה להמלט.
אייזיק פירס הוא "מהצד הלא נכון של העיר". בנו של שיכור מועד, הנער הרע של העיירה שסולק מבית הספר. נערות משתוקקות לתשומת ליבו, והעובדה שהוא עילוי במשחק רק מוסיפה לכריזמה שלו. אייזיק נעלם לחלוטין בתוך הדמויות שהוא מגלם; הבמה היא המקום היחיד שאליו הוא יכול לברוח. אין דבר שהוא רוצה יותר מאשר להגיע לברודוויי או להוליווד, ולעזוב את הרמוני לנצח.
אייזיק מגלם בהצגה את המלט, וכשווילו והוא נפגשים בחזרות, הם מתנגשים שוב ושוב. איש מהם לא מוכן לפתוח את ליבו בפני אף אחד. אבל ההתנגשות מובילה לשבירה, ושבירה מובילה לגילוי סודות כואבים, ועד מהרה ווילו ואייזיק מגלים שמילותיו של שייקספיר משקפות את חייהם. כאשר הם נתלשים זה מזה באכזריות, אף אחד מהם לא יודע איך זה ייגמר - האם בטירוף ובכאב לב? או בהחלמה, אהבה וגילוי של מי הם באמת נועדו להיות."

הזלתי המון דמעות, כעסתי המון אך בעיקר אהבתי את החוזק של ווילו ואייזק.
כאמא, אני יכולה להבין את המקום המגונן של אביה של ווילו, אני גם יכולה להבין את אימה.
הרגשתי אמפטיה לווילו ואייזק, הרגשתי שאני רוצה לחבק אותם וללחוש להם שהם צעירים, שאם רק יאמינו באהבה שלהם, היא תנצח. שלא יישברו.
ממש התאהבתי בשניהם, 

אבל כאמא, כאשה שרוצה לראות את ההצלחה של ילדיה,
עברתי קשת של רגשות, אך בסופו של דבר האהבה מנצחת וזה שווה הכל.
אהבתי מאד ושוב תודה על ההמלצה.

פרטים טכניים:

ז'אנר: רומן/פרוזה
מספר עמודים: 465
שנת הוצאה: 2019

וכרגיל, אני ממליצה לקנות ישירות מהוצאת "בוקטיק" / "אינדיבוק" ולא מרשתות הספרים הגדולות.

תנו לעסקים הקטנים להתגשם ולהרוויח.

יערה

עקבו אחרי באינסטגרם 

השבוע שהיה 1-8/6/19

השבוע היה השבוע העמוס בחיי, שבו עשיתי דברים לעצמי!
לפעמים, בצב החיים המטורף שבו אנו חיים, אני שוכחת שמעבר להיותי בת זוג, אמא, עובדת חרוצה.... במקום לעשות בשבילם, אני רוצה לעשות בשביל עצמי.
כי אם לא אטפח את עצמי, במקום כלשהו, אני אתמוטט.
לכן השבוע החלטתי שאני לוקחת דברים לעצמי.
עושה לעצמי.
וכך החל השבוע:
♥️ יום שבת 1.6.19: התעמלות במים בהנחיית Beverlee Altman המהממת.
♥️ יום ראשון 2.6.19: מנוחה בכאילו. לקחתי על עצמי אתגר שנקרא "מעיפים מהבית - אתגר 30 יום" בחסות Tally Peled המקסימה.
אתגר מינימליזם של 30 יום. בכל יום מוציאים ונפרדים מפריט שיש בבית. ביום הראשון פריט אחד, ביום השני שניים וגן הלאה, עד 30 פריטים.
בסוף האתגר נפטרים מלא פחות מאשר 465 פריטים. פריט נחשב כל דבר מקטן עד גדול, עט עד מכונת כביסה, דף אחד עד הואזה שקיבלתם לחתונה ותקוע שנים בארון... הבנתם את הרעיון.

יום 1

יום 2

יום 3

יום 4+5

יום 6  (התוך אחת השקיות השחורות יש 2 דברים)

יום 7 

יום 8

♥️ יום שני 3.6.19: חוג תפירה עם Edeth Silverman המהממת לא פחות.
♥️ יום שלישי 4.6.19: הצטרפתי לטריאתלון צובה ע"ש אמיר רענן שהיה בן גילי ושכן שלי, שנפטר בשנה שעברה בנסיבות פתאומיות.
באימון הראשון, לאחר הדרכה קצרה, היינו צריכים לשחות 6 בריכות.
שתבינו, 6 בריכות זה לא כזה הרבה, זה סה"כ 150 מטר. אבל לבטטת כורסה כמוני, זה ה-מ-ו-ן!!!
בסופו של דבר שחיתי. כמו גדולה שחיתי וסיימתי בזמן של 4 דקות ו 20 שניות. הייתי כל כך מאושרת וגאה בעצמי שלא נרדמתי עד אמצע הלילה.

♥️ יום רביעי 5.6.19: התחלתי קורס של דייל קרנגי, "קורס סודות ההצלחה". את דייל קרנגי לא הכרתי, אבל המליצו לי ללכת, אז הלכתי.

♥️ יום חמישי 6.6.9: הרגשתי שהגוף חייב קצת מנוחה, בין לבין ההכנות לחג השבועות. אבל לא התעצלתי והלכתי לשחות. הפעם 12 בריכות.
וואו, כמה שאני גאה בעצמי.

בתמונה - המנוחה אחרי 12 בריכות.

♥️ יום שישי 7.6.19: פה עשיתי לאחרים, בישלתי והכנתי את ארוחת החג. 

לחם קפרזה בהשראת לייזה פאנלים.

למרות שעשיתי עם בצק שמרים עלים כי לא היה לי בצק עלים רגיל, יצא מושלם.
הבצק שמרים עלים בצורה כזו יוצא בטעם בדיוק כמו הבצק של פיצה האט.
טעים. טעים. טעים❣

♥️ יום שבת 8.6.19: בבוקר התעמלות מים בבריכה ובערב ארוחת החג.

בין לבין המשכתי לעבוד, לאפות, ליצור, לבשל ועוד.

להגיד שהיה שבוע פשוט? ממש לא.
הגוף שלי צועק מנוחה.
אבל מנוחה זה לחלשים ☺️
השבועיים הקרובים אני בחופש מהעבודה, זמן לנוח, להמשיך לעשות לעצמי, קצת שיפוצים בבית, כמה פרוייקטים שצריך לסיים....
הדרך עוד ארוכה.
🤗תבואו ב 28.9.19 לעודד אותי על קו הגמר!!!!!🙏🙏🙏

להתראות.

יערה

זו היתה אהבה ממבט ראשון

ראיתי אותה לראשונה לפני 4 שנים, 5 חודשים ו 24 ימים... אבל מי סופר?
זו בהחלט היתה אהבה ממבט ראשון.
היא הצליחה לפתוח לי את הלב ביופיה, במיוחדות שלה, באנרגיות הטובות שלה.
היא מיד נכנסה לי ללב.
קרקוב, או קרקוב אהובתי.
יש בה כל כך הרבה.
גנים, אגמים, נהר הויסלה, ארמון מלוכה, עיר עתיקה, רובע יהודי, בתי כנסת, אוכל מעולה, קינוחים שווים והמון אלכוהול.
על כל אלו ועוד אכתוב בפירוט בהמשך.
Stay tuned, מצד ימין יש אפשרות להרשם לעדכונים.
פוסט ראשון מלא תמונות להתרשמות כללית, בהמשך אפרט יותר, הרבה יותר.

כי קרקוב זו אהבה ב 💓. 
מאז אותה הפעם ביקרתי בקרקוב ובפולין בכלל כ - 30 פעמים.

הרשמו למעקב אחרי הבלוג, מצד ימין.
מחכה לכם ולתגובות שלכם.

נתראה בהמשך.

יערה