נפשות תאומות - יהודית ציפורי

אם היו אומרים לכם שיש לכל אדם נפש תאומה במקום כלשהו בעולם, הייתם מאמינים?

ג'ואנה דאנר, בקיצור, ג'ו. פרמדיקית, בת 33, אחת משלושת החיילות היחידות בצבא ארצות הברית שהתקבלה לקורס הריינג'רס האליטיסטי.

ג'ואנה חוזרת לעיירה הקטנה אליה עברו הוריה לאחר מות אחותה. היא שוחררה מהצבא, משום שכיוונה נשק למפקד שלה שהטריד אותה מינית. עומדת בפני משפט להפללת המפקד הישיר שלה.

כחלק מפרוייקט, ג'ואנה מתכתבת עם מ. הנפש התאומה שלה במשך 3 שנים עד שמ. נפטרת ממחלה.

ריימונד בומונט, בקיצור ריי. חייל "אריות הים", היחידה המובחרת של הצבא האמריקאי. שחצו יהיר, חתיך הורס, פצוע נפשית שלא רוצה קשר עם אף אחת. מחליף נשים יותר מאשר גרביים. ריי, אלמן שלא רוצה לשמוע על קשר מחייב. עובד בעסק המשפחתי - שהוא טיולים באיזור העיירה הכוללים שייט, טיפוס הרים ועוד.

יום אחד כאשר אחיו הפרמדיק נפצע במהלך טיול, ג'ו מתנדבת לצאת לעזרתו. בשל תנאי השטח הקשים היא מוצנחת ממסוק בעזרת כבל, ישר לתוך הקבוצה.

מהרגע הראשון ג'ו וריימונד עובדים כצוות.

כמובן שנוצר ביניהם ניצוץ שקשה לכבותו.

יהודית, כמו יהודית יודעת לתת לנו את הכל מהכל.

מתח, ריגושים, דרמה, סקס, הרבה דמעות, הרבה צחוק.

והכל בעוצמות לא מתפשרות.

התחלתי את הספר בשעה 6 בערב וקראתי עד השעה 3:40 לפנות בוקר.

כל פעם "רק עוד עמוד אחד"....

השארתי את הפרק האחרון ואת האפילוג לבוקר.

כמובן שאחרי צחצוח השיניים, חזרתי לקרוא.

מה אומר ומה אגיד? שלמות!!! שלמות!!! שלמות!!!

מאחורי הספר:

"המבטים שלנו מתלכדים, מתחברים, מותירים אותי ללא יכולת לדבר, חסרת נשימה, נזקקת, משהו שלא הרשיתי לעצמי להיות מעולם. אלוהים, אם הוא ינשק אותי שוב, זה יחסל אותי סופית, וזה מה שמפחיד אותי יותר מכול."

 

מהי נפש תאומה? היא צריכה להיות מושלמת כמו שדמיינת או שעליה רק להשלים אותך?

 

ג'ואנה דנר חוזרת לביתה לחופשה כפויה, לאחר שהקדישה את חייה לצבא וסללה את דרכה בעולם של גברים.

 

ריימונד בומונט נאלץ לעזוב את תפקידו כמפקד באריות הים ואת הצוות שלו, כדי לחזור הביתה ולהציל את העסק המשפחתי.

 

מפגש מקרי בין השניים מתרחש בעיירה ציורית קטנה המוקפת הרים זהובים, מקום שאליו הגיעו כדי להמציא את עצמם מחדש. הם נאלצים לשתף פעולה למרות הדו-קרב הסמוי שמתחולל ביניהם, ובכל פעם שהם מתראים המתיחות ביניהם עולה, אך גם המשיכה החזקה שהם מרגישים זה לזה.

 

במשך שנים הם נלחמו מול אויב משותף, היום הם נלחמים על האושר שלהם, שלרגעים רק נדמה שמתרחק. 

 

 

יהודית צפורי בספרה החדש "נפשות תאומות" מביאה סיפור חושני ומרתק ומצליחה בדרכה המיוחדת לרגש ולהפתיע כל פעם מחדש.

ספריה הקודמים "מיתרי לבי", "אבני הדרך", "גן השמש", "קווים אדומים", "קווים שבורים" ו"קווים מקבילים" זכו להצלחה מסחררת בקרב הקוראים ומכרו אלפי עותקים.

חוזרת רגע לשאלה ששאלתי אותכם בתחילת הרשומה.

אז אני מאמינה.

מאמינה שלכל אדם יש נפש תאומה. רק צריך למצוא אותה.

רוצו לקרוא.

בתמונה - מאפה שהכנתי, סתם לגרות גם את בלוטות הטעם.

לחמניות עם שוקולד. יאמיי.....

שבוע טוב

יערה

 

אגומנייאק

אני לא משתתפת בהרבה הגרלות ואם כבר משתפת אז לא זוכה.
אבל הפעם השתתפתי, כי כל ספר של הוצאת סוקטיק הוא חובה מבחינתי, וזכיתי!!!
(וגלית מייר ביקשה יפה ממי שזוכה תעלה סקירה, למרות שהייתי מעלה גם בלי הבקשה, כי זה ספר חובה לאוהבות הז'אנר)
והאמת? לא יכולתי לבקש זכייה טובה יותר.

דרו, אוי דרו עם הפה הגס והמלוכלך. גרוש ואבא לילד, עורך דין לענייני משפחה. ההתמחות שלו היא גירושים. דרו מקבל רק גברים כלקוחות ותמיד מוצא את הדרך להשאיר להם כמה שיותר כסף, כלומר שהאישה תצא עם כמה שפחות. דרו לא מאמין בזוגיות.
אמרי (עם התחת השווה), פסיכולוגית לענייני איך לא - יועצת זוגיות, לזוגות שאיבדו את דרכם המשותפת ומאמינים שעדיין יש דרך לגישור.
שני הפכים גמורים.
כל הספר צחקתי והתמוגגתי. דרו עם הפה המלוכלך שלו, סקסי בטירוף.
אמרי לא נשארת חייבת ועונה לו בכל הזדמנות.
יש המון מתח מיני והמון "נוף".
המון ויכוחים שמובילים, איך לא – לסקס פרוע.
הספר כתוב בשטנץ הרגיל של ספרי רומנים רומנטיים, אבל עדיין כיף, כל כך כיף לקרוא.
קראתי אותו עד היום 3 פעמים וכל פעם התמוגגתי מחדש.
מסוג הספרים שכיף לחזור אליהם כי הם תמיד מעלים חיוך על הפנים.
פשוט ספר כייפי.

תקציר הספר:
"במפגש הראשון שלי עם דרו ג'אגר הוא פרץ למשרד שלי בפארק אווניו.
חייגתי למשטרה ואז תקפתי אותו בכישורי קרב המגע המטורפים שרכשתי לא מזמן.
הוא ריתק אותי למקום תוך שנייה וצחק מניסיון התקיפה שלי.
מובן שהפולש שלי היה חייב להיות שחצן.
רק שהתברר שהוא בכלל לא פולש.
דרו היה הבעלים החוקיים של המשרד החדש שלי. הוא רק נסע לחופשה בזמן שמשרדו המפואר היה בשיפוצים.
ואני נפלתי קורבן לנוכל שהשכיר לי חלל משרדי שכלל לא עמד להשכרה והוציא ממני במרמה עשרת אלפים דולר.
למחרת, אחרי שעות בתחנת המשטרה, דרו ריחם עליי והציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה. אני אענה לטלפונים בזמן שהמזכירה שלו איננה, והוא ירשה לי להישאר עד שאמצא מקום חדש.
אולי הייתי צריכה להפגין הכרת תודה ולסתום את הפה כששמעתי מה הוא מייעץ ללקוחות שלו, אבל לא הצלחתי להתאפק ואמרתי לו מה דעתי.
לא תיארתי לעצמי שהגוף שלי יגיב ככה בכל פעם שנתווכח. ולא היה לי מושג שנתווכח בלי הפסקה.
היינו הפכים גמורים. דרו היה קוטל יחסים מריר, כועס וסקסי בטירוף ואני פסיכולוגית שמייעצת לזוגות שמנסים להציל את נישואיהם.
הדבר היחיד שהיה לנו במשותף הוא החלל שחלקנו.
והמשיכה שהיה קשה יותר ויותר להתכחש לה."

וקצת פרטים טכניים:
אגומניאק – וי קילנד
תרגום: נעה שביט
הוצאה: בוקטיק הוצאה לאור
תאריך הוצאה: נובמבר 2019
קטגוריה: רומן רומנטי
מספר עמודים: 345 עמודים מודפסים.

קריאה מהנה

יערה

להחזיק אותך קרוב

גילוי נאות – את הספר קיבלתי במתנה מ"אינדיבוק" והתחייבתי לכתוב עליו סקירה.

לדעתי שווה לכם לקרוא את הסקירה, מקווה שתתאהבו בלונדון ואיאן לפחות כמוני.

אני רומנטיקנית ללא תקנה.

אוהבת סרטים רומנטיים, סדרות רומנטיות ובעיקר ספרים רומנטיים.

לאחרונה זמני הפנוי מחולק לשני דברים בלבד, אימונים לטריאתלון (שחייה, אופניים וריצה) וספרים.

בגלל שהאימונים כל כך קשים, אני מחפשת את הספרים הרומנטיים, הדביקים, הכיפיים, שיעשו לי טוב בלב.

את שתי הפעולות הנ"ל תמיד מלווה הפלייליסט של חיי.

כהתבקשתי לבחור מבין 10 הספרים שאינדיבוק נתנו לי לבחור מהם, התלבטתי קשות בין  "כנפי מלאכים" של בריטני ס' צ'רי לבין "להחזיק אותך קרוב" של מלאני הארלו וקורין מייקלס.

אני בחרתי בשני.

והאמת? אני כל כך שלמה עם הבחירה שלי. הספר מושלם.

קראתי אותו פעמיים בתוך שבוע אחד.

מראש החלטתי לקרוא פעמיים, פעם ראשונה כי ממש הייתי צמאה לקרוא אותו וחשבתי שהפעם השנייה תהיה בשביל הסקירה, אבל אחרי הפעם הראשונה שקראתי (בכמה שעות בלבד יש לציין) הפעם השנייה הפכה להיות סוג של סגירת מעגל. רציתי לקרוא שוב כדי לברר כמה דברים שלא היו לי סגורים.

נכון יש בספר סיפור אהבה, כי אם לא יהיה אז הספר לא יהיה רומנטי, אבל יש עוד הרבה מעבר.

זה לא יאומן איזה קו דק עובר בין אהבה לשנאה.

לפני 18 שנים:

לונדון, נערה בת 17 סופר חכמה שיודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות בחייה, העתיד שלה נראה וורוד, מקבלת מילגה לקולג' הנכסף "נורת'ווסטרן" ומאוהבת עוד מילדותה באיאן, אחיה של סברינה חברתה הטובה ביותר.

רצה הגורל ובן זוגה לנשף הסיום ביטל ברגע האחרון ואיאן התנדב ללוות אותה.

מפה לשם הם מוצאים את עצמם בחדר מלון, בו לונדון מאבדת את בתוליה ומתוודה בפני איאן על אהבתה.

איאן מתוודה בחזרה באהבתו אליה.

לונדון המאוהבת מוכנה לוותר על המילגה הנכספת כדי להיות עם איאן בקולג' שבו הוא לומד ואף אומרת לו את זה.

מפה לשם...

פה מתחיל החלק הראשון של הספר.

מיותר לציין שדרכיהם נפרדו, נכון?

אני קוראת את הספר ובראשי מתנגן השיר

 "the winner takes it all"

"I don't wanna talk about things we've gone through,
Though it's hurting me, now it's history.
I've played all my cards and that's what you've done too,
Nothing more to say, no more ace to play.
The winner takes it all,
The loser standing small beside the victory,

that's her destiny"

"אני לא ורצה לדבר, על דברים שעברנו

למרות שזה כואב לי, זו ההסיטוריה שלנו,

שיחקתי כבר בכל הקלפים וזה גם מה שאתה עשית,

אין יותר מה לאמר, אין יותר סיכוי

המנצח לוקח את הכל,

המפסידה עומדת קטנה,

לצד הניצחון,

זהו גורלה…"

היום, 18 שנים אחרי אותו הלילה:

לונדון, אשת קריירה מחוננת שגרה לבדה עם החתול שלה  איאן, בעל מועדון לילה בסטריפ הראשי של לאס וגאס, גרים איך לא.... בצמידות האחת לשני.

החצר האחורית של לונדון גובלת בחצר האחורית של איאן.

יד המקרה J

לונדון עדיין החברה הכי טובה של סברינה שכבר נשואה ואמא לשלושה ילדים, כריסטופר בן ה 15, מורגן בת ה 12 ורובי בת ה 5.

"I was in your arms
Thinking I belonged there
I figured it made sense
Building me a fence
Building me a home
Thinking I'd be strong there
But I was a fool
Playing by the rules" 

"אני הייתי בזרועותיך,

מרגישה כל כך שייכת

חשבתי שזה הגיוני,

בניתי לי חומה

בניתי את ביתי

חשבתי שאהיה חזקה שם

אבל הייתי כל כך טיפשה

שיחתי עם החוקים"

בין לונדון ואיאן אין שום דבר משותף הנראה לעין כמובן.

"הסיפור שלנו מסובך. הדבר היחיד שמשותף לנו, הוא העובדה שהחיים שלנו השתנו ברגע טרגי אחד.

כעת הם מנסים להתאבל על אובדן נורא, ולהילחם במשיכה הברורה שיש ביניהם."

כמו שאמרתי כבר, הספר הזה שונה מספרים אחרים, יש בו שמחה, יש בו הרבה עצב, יש בו התרגשות, יש בו אובדן ויש בו השלמה.

כשהתחלתי לקרוא, לא ידעתי למה אני נכנסת. קראתי את התקציר והוא בהחלט השאיר לי טעם של עוד וברגע שהתחלתי, לא יכולתי להניח אותו מהידיים.

סיימתי אותו בשלוש שעות בערך.

מרבית הספר דמעתי משמחה, מעצב, מהתרגשות.

נו, רומנטיקנית ללא תקנה.

התאהבתי, שנאתי, התרגשתי, השתתפתי בצערם וחשתי אמפטיה למצב הלא אפשרי שלונדון ואיאן נקלעו אליו.

היו פעמים שרציתי לנער את לונדון ולהגיד לה שתפסיק להשתחצן, שתרד מהעץ שהיא טיפסה עליו והיה שרציתי להחטיף לאיאן שהתנהג לא פעם כממזר שחצן, אך עם זאת הרגשתי שאין לשפוט אדם בעת צערו.

הרגשות מתעצמים, העצב והכאב מדברים מהנשמה.

והאהבה והשנאה – הגבול כל כך דק בינהן.

ממליצה מכל הלב לקרוא את סיפורם של לונדון ואיאן.

רק תתכוננו להזיל דמעות.

כמה פרטים טכניים:

232 עמודים

הוצאת : ספר לכל

ניתן להשיג דיגיטלי באינדיבוק

וספר אמיתי בכל חנויות הספרים.

קריאה מהנה

יערה

גן השמש - יהודית צפורי

אני אומר לכם את האמת.
לפני שתקראו את ההמלצה - אני חייבת להגיד שזה ספר ח-ו-ב-ה לאוהבי / אוהבות הרומנים (האירוטיים)!!!
אם הייתי יודעת שהספר הזה כל כך מטלטל, לא יודעת אם הייתי מתחילה לקרוא אותו עכשיו.
הייתי שומרת אותו לתקופה מתאימה יותר.

אבל כבר התחלתי ולכן סיימתי.
גם אם לא הייתי רוצה לסיים, לא הייתי יכולה.
הספר שאב אותי, ריתק אותי, סחף אותי.
מצאתי את עצמי מזילה דמעות, אמיתיות ולא מעט וגם לא מעט פעמים.
מצאתי את עצמי מחייכת מתרגשת, אוהבת, מחבקת, מאמפטת (מהמילה אמפטיה. נכון שאין מילה כזו, אבל זה מה הרגשתי).
קשת עצומה של רגשות מעצב לשמחה, מכעס להבנה, מחשש להשלמה.

אמילי קינן שאיבדה בתאונה אחת את הכל, את בעלה שאותו אהבה ואת שני ילדיה הקטנים - ליאם ואמה.
איתי ארבל, הבחור המכיל שביום בהיר אחת אשתו ארזה את המזוודות ועזבה אותו ואת רועי בנם והלכה מבלי להסתכל לאחור.

הצד האחורי של הספר:

"איבדת את השמש," הוא אומר פתאום... "השמש שלך מסתתרת מאחורי עננים גדולים ואפורים, את שונאת פרחים כי הם מעוררים אצלך זיכרון כואב." הוא חד וחריף ומצליח לגלות דברים שלא סיפרתי לאיש.

אמילי קינן, וטרינרית ומאלפת כלבים בשנות השלושים המוקדמות לחייה, חוזרת לארץ לאחר טרגדיה שריסקה את חייה.

"...היא כלואה בתוך משהו שאני מת לשחרר. היא סקסית ועדינה באותה נשימה, היא רעבה למגע ועם זאת דוחה כל אפשרות שמשהו יקרה. היא ממלאה כל מקום במחשבותיי. אני פשוט לא מצליח להפסיק לחשוב עליה."

איתי ארבל, כוכב כדורגל בעברו, בעלים ומנהל בית ספר לכדורגל לבני נוער בהווה. נאבק

לחלץ את בנו ואת עצמו ממשבר משפחתי קשה.

אמילי אינה מאמינה שהשמש תשוב לזרוח בחייה.

איתי אופטימי ומלא שמחת חיים, נחוש להתגבר על הכול.

המפגש המקרי בין אמילי לאיתי מטלטל את חייהם. אמילי, שבורה וכואבת, אחוזת בעתה מפני שברון לב נוסף. איתי השנון אינו מוכן לוותר ונאבק להכניס את עצמו ואת האור שוב לחייה.

הקשר ביניהם רווי טלטלות, עליות ומורדות ומשבר גדול.

האם אפשר בכלל לכבוש מחדש לב שבור?"
הספר מרגש ברמות אחרות, מטלטל ולא ניתן להורידו מהידיים.
מצאתי את עצמי מוותרת על נסיעה בנוחות ברכב ונוסעת באוטובוס, רק כדי שיהיה לי עוד זמן לקרוא.
יהודית ציפורי יקרה.
כל ספר שלך הוא טלטלה מפני עצמה.
כל מה שנראה כל כך צפוי בהתחלה, מקבל תפנית של 180 מעלות ומטלטל את הלב, את הראש, את הנשמה.
אני מחכה בכליון עיניים לספר הבא.

וקצת פרטים טכניים:
אני קוראת בדיגיטלי, אבל לקוראות וקוראי המודפס:
הוצאה: בוקטיק
ז'אנר: רומן עכשווי
מספר עמודים: 459
שנת הוצאה: 2019

אני ממליצה לרכוש את הספר, הן במודפס והן בדיגיטלי דרך הוצאת הספרים "בוקטיק" או דרך אינדיבוק ולא דרך חברות הספרים הגדולות.

תהנו.

יערה

עקבו אחרי גם באינסטגרם 

הרמוני - אמה סקוט

בקבוצת "מכורות לרומנטיקה אבל לא פרייריות", המליצו לי על הספר הזה.

תודה תודה תודה לכל מי שהמליצה לי לקרוא את "הרמוני".
מודה שבכיתי לא מעט, התרגזתי פה ושם, אבל בעיקר הסכמתי עם האמירה מאחורי הקלעים שצריך לפחות אדם אחד יאמין בך.
ווילו, נערה שבורה בת 17, בת לאבא שרק מנסה לרצות את הבוס ואמא שטחית שכל מה שמעניין אותה זה הנראות. 

ווילו עברה את אחד הדברים הקשים בחייה של כל נערה/אישה.... שתתה משקה אחד שהוכנס לתוכו סם האונס ונאנסה, ווילו מנסה למחוק את עצמה ע"י כתיבת איקסים שחורים על גופה, על בגדיה ובכל מקום אפשרי.
לאייזק פירס, בן ה 19 יש את כל הנתונים הלא טובים, גדל בקרוואן בשכונת עוני, אמו נפטרה כשהיה בן 8 והוא חי עם אבא שיכור שמכה אותו.
אייזק מחכה לפריצה הגדולה שלו בהוליווד כדי להרוויח מלא כסף ולעזוב את העיירה לתמיד.
שניהם מחפשים את קולם ומוצאים אותו בתיאטרון קטן בעיירה בשם הרמוני.
הם מעלים את המחזה "המלט" ורוב הספר קושר את חייהם האישיים בדמויותיהם של המלט ואופליה.
כמובן שווילו ואייזק מתאהבים למורת רוחו של אביה.
יש בספר הרבה מהמתיקות של רומן נעורים, אבל מצד שני אנו מתמודדים עם נושא האונס, האב השיכור המכה, ניכור הורי והכל בלייב. לא פעם, אלא כאן ועכשיו.

תקציר הספר:

"הרמוני ... נותן קול לחסרי הקול ..."
בשורש כל טירוף יש אמת בלתי נסבלת ...
בגיל שבע־עשרה, חייה של ווילו הולוויי נהרסו בן לילה.
כשאביה עוקר בפתאומיות את המשפחה מהפנטהאוז המפואר שלהם בניו יורק לעיירה הזעירה הרמוני באינדיאנה, מרגישה ווילו עוד יותר תלושה ואבודה תחת משקל סודה. בגחמה של רגע, היא ניגשת לאודישן להצגה המלט, שמעלה התיאטרון הקהילתי של הרמוני, ובמפתיע זוכה בתפקיד אופליה - נערה המתמוטטת מטירוף ומאהבתה להמלט.
אייזיק פירס הוא "מהצד הלא נכון של העיר". בנו של שיכור מועד, הנער הרע של העיירה שסולק מבית הספר. נערות משתוקקות לתשומת ליבו, והעובדה שהוא עילוי במשחק רק מוסיפה לכריזמה שלו. אייזיק נעלם לחלוטין בתוך הדמויות שהוא מגלם; הבמה היא המקום היחיד שאליו הוא יכול לברוח. אין דבר שהוא רוצה יותר מאשר להגיע לברודוויי או להוליווד, ולעזוב את הרמוני לנצח.
אייזיק מגלם בהצגה את המלט, וכשווילו והוא נפגשים בחזרות, הם מתנגשים שוב ושוב. איש מהם לא מוכן לפתוח את ליבו בפני אף אחד. אבל ההתנגשות מובילה לשבירה, ושבירה מובילה לגילוי סודות כואבים, ועד מהרה ווילו ואייזיק מגלים שמילותיו של שייקספיר משקפות את חייהם. כאשר הם נתלשים זה מזה באכזריות, אף אחד מהם לא יודע איך זה ייגמר - האם בטירוף ובכאב לב? או בהחלמה, אהבה וגילוי של מי הם באמת נועדו להיות."

הזלתי המון דמעות, כעסתי המון אך בעיקר אהבתי את החוזק של ווילו ואייזק.
כאמא, אני יכולה להבין את המקום המגונן של אביה של ווילו, אני גם יכולה להבין את אימה.
הרגשתי אמפטיה לווילו ואייזק, הרגשתי שאני רוצה לחבק אותם וללחוש להם שהם צעירים, שאם רק יאמינו באהבה שלהם, היא תנצח. שלא יישברו.
ממש התאהבתי בשניהם, 

אבל כאמא, כאשה שרוצה לראות את ההצלחה של ילדיה,
עברתי קשת של רגשות, אך בסופו של דבר האהבה מנצחת וזה שווה הכל.
אהבתי מאד ושוב תודה על ההמלצה.

פרטים טכניים:

ז'אנר: רומן/פרוזה
מספר עמודים: 465
שנת הוצאה: 2019

וכרגיל, אני ממליצה לקנות ישירות מהוצאת "בוקטיק" / "אינדיבוק" ולא מרשתות הספרים הגדולות.

תנו לעסקים הקטנים להתגשם ולהרוויח.

יערה

עקבו אחרי באינסטגרם 

אז מה היה לנו 16-22/6/19

השבוע היה לי שבוע חופש נוסף.
כן... כן...
הרשיתי לעצמי להתנתק מהמשרד לשבועיים שלמים.
הודעתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע שאני בחופש. כשהתקשרו אלי, אמרתי בנימוס שאני בחופש וחוזרת ביום ראשון 23.6.19.
מפתיע, אבל כולם כולל כולם, קיבלו זאת בהבנה ונתנו לי את הזמן שלי.

אז מה עשיתי?
התחלתי את השבוע בארוחת בוקר על המרפסת המהממת שלי.

והמשכתי בצביעת האופניים לגינה שיצאו מושלמות.

במסגרת האתגר מעיפים מהבית זרקתי עוד מלא דברים:
היום ה 15

16 

17

18

19

20

21

22

,תראו איזה יופי הארון שלי מסודר עכשיו.

קראתי כמה ספרים מצויינים, על שניים מהם כתבתי בבלוג,
"לפני שהתחלנו" של דנה לוי אלגרוד ו"אהבה בין הגלים" של שרון צוהר.

בילינו בשוק מחנה יהודה ביום חמישי בלילה , היה ממש שווה ואני ממליצה מכל הלב. השוק מלא אנשים, מלא פאבים, בתי קפה, מוסיקה והרבה רעש. תענוג.

ובשבת, לכבוד ביום החופש שלי, נסענו לים ואכלנו המבורגרים.

ובין לבין כמובן שהמשכתי להתאמן.
בתמונות, אחרי אימון שחייה ואחרי אימון אופניים.

לא פשוט, אבל כיף.
זה היה השבוע שהיה.
היום חזרתי לעבודה והתחלתי אתגר חדש - 40 ימים ללא שופינג כל יום אאוטפיט אחר. זה היום הראשון.

שבוע חדש לפנינו, תחילת אתגרים, המשך אתגרים חדשים...
תענוג.
תהיו עסוקים, כך הזמן עובר הרבה יותר בכיף.

יערה