הקמתי שכונה חדשה

בתקופת הקורונה עבדתי קצת בקיבוץ.

בבקרים הייתי עם ילדי כיתות ו' + ז' ומהצהריים עד ארבע עם ילדי כיתות א' + ב' + ג'.

היו לי שבועיים כאלו.

סוג של מלחמת התשה, מי יישבר ראשון, הם או אני....

מזל שכולם הוחזרו ללימודים, כי זה באמת היה מתיש.

כדי לקצר את הסיפור, באחד הימים כשחזרתי מותשת הביתה, ועצבנית מעייפות הרגשתי דגדוג באצבעות.

דגדוג טוב. כזה שגורם לי ליצור.

כי אין כמו יצירה כדי לרפא את נפשי ואת עצבי.

וביצירתי זו, בניתי שכונה חדשה מנייר.

אז מה אתם אומרים?

יש לי סיכוי כנדלניסטית?

יערה

ספרים זה לא רק לקריאה

בן של חברה טובה, רק בן 9, הכין קיפוד מספר ישן נושן.

כל כך התאהבתי בקיפוד שלו שביקשתי ממנו שילמד אותי

מסתבר שדי פשוט להכין קיפודים מספרים ישנים.

כיום הקיפוד היפיפה שלי שוכב על המדף לקישוט.

ניסיתי להוסיף לו עיניים ואף, אבל לדעתי זה הרס את המראה הטהור שלו.

אז השארתי אותו כך.

בפעם הבאה אני אנסה משהו מסובך יותר, רק צריכה למצוא עוד ספר ישן עם דפים מצהיבים.

יערה

עוד אוסף כרטיסי ברכה

זוכרים שהעליתי את הכרטיסים מדף אחד?
אז הנה עוד סדרה מדף אחר.

וגם הם עדיין על המדף.
יום יבוא.
יערה

התינוקות עברו דירה לפעוטון

אני מאוהבת.

הם כל כך חמודים.

כל כך מתוקים.

אפשר לראות את ההתפתחות המרשימה שלהם כאן, כאן וגם כאן.

הם כבר כל כך גדלו ולכן העברתי את החמודים לביתם החדש.

מפה הם כבר יעברו לביתם הקבוע.

אבל שיגדלו עוד קצת (הרבה).

יערה

גינתי הגינה, נהדרת ירוקה

חיוכים

חוה אלברשטיין
מילים: לאה נאור
לחן: אנחל קבראל

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא

אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם

אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים

אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר

אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק

צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר

אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים

לא לקמץ בחיוכים

והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב

כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם

כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס

אך בזהירות לא להרוס

אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר

הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים

אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו

והוא שותק והעולם כולו שותק

לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו

והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת

גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב

האור נושק לצל והפסים את הרכבת

רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים

לא לקמץ בחיוכים

והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב

כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם

כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס

אך בזהירות לא להרוס

אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר

הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים

אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

פשוט תענוג.

יערה