גינתי הגינה, נהדרת ירוקה

חיוכים

חוה אלברשטיין
מילים: לאה נאור
לחן: אנחל קבראל

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא

אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם

אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים

אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר

אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק

צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר

אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים

לא לקמץ בחיוכים

והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב

כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם

כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס

אך בזהירות לא להרוס

אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר

הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים

אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו

והוא שותק והעולם כולו שותק

לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו

והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת

גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב

האור נושק לצל והפסים את הרכבת

רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים

לא לקמץ בחיוכים

והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב

כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם

כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס

אך בזהירות לא להרוס

אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר

הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים

אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

פשוט תענוג.

יערה

על מה ההתנפלות? יש מספיק לכולם

באחד הבקרים, בדרך לעבודה החיונית שלי, זה מה שנגלה אל מול עיני.

 

 

כנראה הצוף ממש טעים.
שיהיה סוף שבוע נעים ומתוק.
יערה

כשמותר להתרחק עד 100 מטר מהבית

כשמתרחקים, או בעצם כשלא מתרחקים, שמים לב לדברים המופלאים שנמצאים ממש מתחת לאף.
כיכר הכניסה של הקיבוץ התקשטה לכבוד האביב.

החיים יפים.

יערה

יצירה בעקבות תמונה ושיר - כלניות

באחד מימי השבת היפים, רגע לפני פרוץ הקורונה, יצאתי לי לטייל באזור הקיבוץ.

ממש בכניסה, יש שדה כלניות מרהיב שפרח בשיא עוצמתו.

כל כך התלהבתי שלא יכולתי להפסיק לצלם.

כמובן שכל הזמן התנגן לי בראש השיר הבא:

הערב בא, שקיעה בהר יוקדת אני חולמת ורואות עיני: הגייאה נערה קטנה יורדת ובאש כלניות לוהט הגיא. את הפרחים לצרור היא תלקט לה ובשבילים המתכסים בטל אל אמא היא נחפזת וקוראת לה: הביטי מה הבאתי לך בסל! כלניות, כלניות, כלניות אדמדמות אדמוניות כלניות, כלניות, כלניות מטוללות חינניות. שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה אבל כלניות תמיד תפרחנה סופות לרוב תהמנה ותסערנה אבל כלניות תמיד תבערנה כלניות, כלניות... שנים עוברות שוב השקיעה יוקדת הנערה גדלה יפתה בלי די היא אל הגיא עם בחיר ליבה יורדת ושוב כלניות פורחות בגיא מושיט אליה בחיר ליבה ידיים והיא צוחקת וטלולה מטל אליו לוחשת בין הנשיקותיים הבט נא מה הוספתי פה בסל

כלניות, כלניות... שבועות האהבה הוי תשכחנה אבל תמיד כלניות תפרחנה כי השבועות כלות כמו עשן הן אך רק כלניות תמיד אותן הן כלניות, כלניות... שנים עברו, שקיעה בהר יוקדת. הנערה כבר סבתא, ידידי. הנה כבר נכדתה לגן יורדת ושוב כלניות פורחות בגיא. וכשקוראת הנערה אליה: "הביטי סבתא מה הבאתי לך," מצחוק ודמע זוהרות עיניה והיא זוכרת שיר מזמור נשכח: כלניות, כלניות... כן, הדורות באים חולפים בלי גמר אך לכל דור יש כלנית וזמר. אשרי האיש אם בין סופות ורעם פרחה הכלנית לו, לו רק פעם. כלניות, כלניות...

"כלניות הוא שיר ישראלי ידוע, פרי עטם של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי. השיר התפרסם במיוחד בביצועה של הזמרת שושנה דמארי, ששרה אותו כמעט בכל הופעותיה, והפך מזוהה עמה. השיר חובר כפזמון סנטימנטלי עבור התוכנית השנייה של תיאטרון הקברט התל אביבי "לי-לה-לו.

בינואר 1945 והפך ללהיט ביישוב. בספטמבר אותה שנה הוצבה בארץ ישראל המנדטורית הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית שחייליה חבשו כומתות אדומות. כינוי הלעג "כלניות" דבק בצנחנים הבריטים וילדים שרו להם את השיר בקרנות רחוב, לפיכך הוצא צו זמני נגד השמעתו.

השיר על פניו הוא שיר טבע ובמרכזו ניצבים פרחי הכלנית הפורחים באדום מדי שנה בארץ ישראל. מוטיב מרכזי בשיר הוא המחזוריות, כפי שהכלניות שבות ופורחות שנה אחר שנה, כך חוזרים הדורות על עצמם.

בחלק הראשון מסופר על נערה צעירה המלקטת כלניות ועושה מהן זר על מנת לתת אותו לאמה. בחלק השני הנערה היא כבר עלמה, היורדת אל הגיא ה"לוהט באש כלניות" עם בחיר-לבה ללקט כלניות. בחלקו השלישי של השיר, לאחר שנים רבות, הנערה היא כבר סבתא המקבלת זר כלניות מידי נכדתה.

השיר מבטא את אמונתו העזה של אלתרמן, הקיימת ברבים משיריו שנכתבו בתקופת מלחמת העולם השנייה, שעל-אף תהפוכות הזמן וקשיי היום, המלחמות והצער, החיים היפים עולים ופורחים שוב ושוב. כמוהם כפרחים הצומחים על אף הכל וחזקים יותר מההיסטוריה

שימוש נגד הבריטים

"כלניות" הוא הכינוי שניתן על ידי אנשי היישוב לחיילי הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית, שהוצבה בארץ ישראל בספטמבר 1945. כצנחנים חבשו חיילי הדיוויזיה השישית כומתות אדומות, ובשל כך הדביקו להם אנשי היישוב את הכינוי "כלניות". ילדים עמדו בקרנות רחוב ושרו את השיר כשראו את החיילים, שקיבלו זאת כעלבון צורב. ר"ד וילסון, שחיבר לימים ספר על תולדות החטיבה כתב שהחיילים הבינו שכוונת השיר היא שכמו הכלנית, ראשם אדום וליבם שחור והדבר פגע בהם במיוחד. משה ואלין איש תיאטרון לי-לה-לו סיפר שבאחד הימים כיתרו חיילים את התיאטרון ועצרו את ההצגה בטענה ש"כלניות" הוא שיר חתרני נגד ממשלת המנדט. נגד השמעת השיר הוצא צו, שבוטל לאחר זמן קצר."

(מתוך "ויקיפדיה")

בעקבות הטיול הנחמד שעשיתי והאדרנלין שזרם לי בגוף מכל היופי והטוהר הזה, התיישבתי לסרוג.
לאט לאט, באמת לאט לאט לאט, כי סרגתי ופרמתי כל כך הרבה פעמים, עד שנוצר היפה הזו:

נכון משגעת?

ואיך לא, אסיים עם השיר עצמו בביצוע שושנה דמארי.

המשך שבוע מקסים ויצירתי.

יערה

שדות של תומוסים

יש גברים שמביאים פרחים לשבת.

יש גברים שלוקחים לראות את הפרחים.

בן זוגי נמנה על הזן השני.

בדרך כלל הוא ברכיבות אופניים בימי שישי.\הפעם משום מה הוא החליט לוותר וכך ביום שישי בבוקר מצאתי את עצמי ביחד איתו בדרך לשדות.

שדות של תורמוסים.

יש לי זכרון ילדות מתוק ומאד חזק שבו אני עולה על הר ירוק ירוק, ובו מרבדי פרחי חרדלים ופרחי תורמוסים.

החלטנו לנסוע בדרך היפה יותר, למרות שאולי זה קצת מאריך.

נסענו דרך הסטף לכיוון צור הדסה ומשם ירדנו לשדות התורמוסים.

הגענו לכניסה עמוסת מכוניות ואוטובוסים, יום נפלא לטיול בטבע והתחלנו לטפס.

אפילו תורמוס אחד לא נצפה באופק.

זכרון הילדות היה כל כך חזק וכבר חשבתי שאולי הגענו בתקופה לא טובה, אולי הם לא פורחים בכלל.

אבל אז נצפה אחד לרפואה.

וככל שהמשכנו לעלות, נצפו עוד אחדים.

ועוד קצת למעלה....

UP

UP

UP

ואז נגלה מולנו מחזה מרהיב.

שדות של תורמוסים.

מרבדים סגולים.

ואי אפשר להפסיק לצלם.

יופי מרהיב שכזה לא רואים כל יום.

וזה נמשך, ונמשך אל האופק.

המשכנו לטייל ובהמשך, זרי פרחים של הטבע.

איזה סוג פרחים מרוקאי מביא לאשתו?

רקפות

(רק כאפות)

ואז פתאום אני רואה סוקולנטים. צומחים להם בטבע.

ובעודי מקרב אליהם ומתכופפת לראותם, רגלי נתקלה בסלע ומעדתי.

נפלתי לאחור על יד שמאל.

אז כאב לי ואפילו מאד, אבל לא יכולתי להפסיק להתלהב ולצלם.

וכשחזרנו לאוטו, מהד השני של התל....

התרגשתי לראות את זכרונות הילדות המתוק שלי חי וקיים.

מרבדים ירוקים עם נגיעות חרדלים ותורמוסים.

משובב נפש.

ממליצה לכולם להגיע לשם. למרות הפציעה שנגמרה עם סדק ביד שמאל, לא הייתי מוותרת על שנייה מהטיול הזה.

תהנו.

אשמח לתגובות.

יערה