יש גברים שמביאים פרחים לשבת.
יש גברים שלוקחים לראות את הפרחים.
בן זוגי נמנה על הזן השני.
בדרך כלל הוא ברכיבות אופניים בימי שישי.\הפעם משום מה הוא החליט לוותר וכך ביום שישי בבוקר מצאתי את עצמי ביחד איתו בדרך לשדות.
יש לי זכרון ילדות מתוק ומאד חזק שבו אני עולה על הר ירוק ירוק, ובו מרבדי פרחי חרדלים ופרחי תורמוסים.
החלטנו לנסוע בדרך היפה יותר, למרות שאולי זה קצת מאריך.
נסענו דרך הסטף לכיוון צור הדסה ומשם ירדנו לשדות התורמוסים.
הגענו לכניסה עמוסת מכוניות ואוטובוסים, יום נפלא לטיול בטבע והתחלנו לטפס.
אפילו תורמוס אחד לא נצפה באופק.
זכרון הילדות היה כל כך חזק וכבר חשבתי שאולי הגענו בתקופה לא טובה, אולי הם לא פורחים בכלל.
אבל אז נצפה אחד לרפואה.
וככל שהמשכנו לעלות, נצפו עוד אחדים.
ועוד קצת למעלה....
UP
UP
UP
ואז נגלה מולנו מחזה מרהיב.
שדות של תורמוסים.
מרבדים סגולים.
ואי אפשר להפסיק לצלם.
יופי מרהיב שכזה לא רואים כל יום.
וזה נמשך, ונמשך אל האופק.
המשכנו לטייל ובהמשך, זרי פרחים של הטבע.
איזה סוג פרחים מרוקאי מביא לאשתו?
רקפות
(רק כאפות)
ואז פתאום אני רואה סוקולנטים. צומחים להם בטבע.
ובעודי מקרב אליהם ומתכופפת לראותם, רגלי נתקלה בסלע ומעדתי.
נפלתי לאחור על יד שמאל.
אז כאב לי ואפילו מאד, אבל לא יכולתי להפסיק להתלהב ולצלם.
וכשחזרנו לאוטו, מהד השני של התל....
התרגשתי לראות את זכרונות הילדות המתוק שלי חי וקיים.
מרבדים ירוקים עם נגיעות חרדלים ותורמוסים.
משובב נפש.
ממליצה לכולם להגיע לשם. למרות הפציעה שנגמרה עם סדק ביד שמאל, לא הייתי מוותרת על שנייה מהטיול הזה.
תהנו.
אשמח לתגובות.
יערה
