יום שני, 25 בינואר 2016

אם אשאר -גייל פורמן


"לפעמים אדם עושה בחירות בחיים, ולפעמים הבחירות עושות את האדם" 

לא שמעתי על הספר הזה ולא ידעתי על מה הוא באמת.

קניתי אותו כי הכריכה מצאה חן בעיני. צבע התכלת עם הפרח הורדרד משכו את עיני.
קניתי את הספר לפני יותר משנה וככה הוא שכב לו באפליקציית הליקון וחיכה לתורו.
קראתי כל כך הרבה רומנים לאחרונה, שמה זה בשבילי עוד רומן... וככה הוא ישב וחיכה וחיכה וחיכה.
בשבוע שעבר החלטתי להתחיל לקרוא, התחשק לי לקרוא ספר קליל ונחמד מסוג ספרי הרומן הרומנטי.



או אז, חיכתה לי הפתעה.
זהו ספר לא קליל בכלל.
זהו לא רומן רומנטי מתקתק.
זהו ספר על אובדן.
זהו ספר על אבל.
זהו ספר על הסתכלות על החיים מכיוון אחר. מכיוון של נערה שנמצאת בקומה, יוצאת מגופה הגשמי ורואה הכל, חווה הכל. את העצב של משפחתה המורחבת, של אהובה אדם, של קים, חברתה הטובה ביותר. נערה שחווה את החיפוש אחר אחיה הצעיר ואחר הוריה והידיעה שהם כבר אינם בין החיים.




♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
"אני מסתובבת. משהו לא בסדר. לא יכול להיות שזה קורה. אנחנו משפחה שנוסעת לטיול. זה לא אמיתי. בטח נרדמתי במכונית. לא! די! בבקשה, די! בבקשה תתעוררי! אני צורחת אל האוויר הצונן. קר. מהפה שלי אמור להיפלט הבל לבנבן. אבל כלום לא נפלט. אני מביטה שמפרק היד שלי, זה שנראה שלם ולא מוכתם בדם, ואני צובטת את עצמי בכל הכוח.....תתעוררי!! אני צורחת. תתעוררי! תתעוררי! תתעוררי! אבל אני לא מצליחה, אני לא מתעוררת". (ציטוט מהספר).

מיה הול,  בת 17 ולה אח קטן בשם טדי. האב - מורה לספרות בחטיבת הביניים, פנקיסט לשעבר שניגן בלהקה, והאם חובבת מוסיקה עובדת בחברת נסיעות. מיה, נגנית צ'לו מחוננת וחברה של כוכב רוק מקומי, חשבה שההחלטה הקשה ביותר בחייה תהיה האם להמשיך את החלומות המוזיקליים שלה או ללכת בדרך שונה כדי לחיות עם אהבת חייה, החבר המרדני שלה, אדם, שמבוגר ממנה במעט, כוכב רוק מקומי בלהקה שנקראת "כוכב נופל".

הכול משתנה כהרף עין, ברגע אחד קצרצר. תאונת דרכים לקחה את חייהם של אמהּ, אביהּ ואחיהּ הקטן של מיה בת ה-16. חייה של מיה נתקעו, כיוון ששקעה בתרדמת בבית החולים ונתפסה בין חיים ומוות.

הוא לא ממש מתיישב בכיסא, אלא צונח עליו, כמו בגדים שנערמים על הרצפה בסופו שך יום ארוך. הוא מכסה את הפנים בידיים ושואף שאיפות עמוקות בניסיון להתאושש. אחרי דקה, הוא שומט את הידיים בחיקו.

"תקשיבי לי," אדם אומר בקול שנשמע כמו רסיסי פגז. אני פוקחת את העיניים לרווחה עכשיו. אני מזדקפת ככל יכולתי. ואני מקשיבה. "תישארי." במילה היחידה הזאת, הקול של אדם נסדק..." (ציטוט מהספר).



מיה צריכה לקבל החלטה חדשה. הפעם, זה לא רק על העתיד שלה. ההחלטה שתקבל תקבע את גורלה - אם להישאר לחיות אך בדרך חיים קשה יותר משחוותה אי פעם, או לברוח ולמות.
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
תוך כדי כך שמיה מאושפזת, חסרת הכרה עטופה בצינורות שיוצאים מגופה לכל מיני מכונות, היא נעה בין שני מישורים עבר והווה, עולם החיים וחיי העולם הבא ואנחנו- הקוראים, מצטרפים למסע הזה.הספר כתוב כמקטעים שונים, מקטע אחד מהעבר בו נזכרת מיה בכל מיני אירועים חשובים בחייה ומקטע אחד מההווה, החיים בקומה, במאבק של האם להפרד או להשאר.
בספר ישנם תיאורים לעומק של הלבוש, ההתנהגות, מצבי הרוח, הזמנים המשתנים... וההרגשה היא שאתה ממש בתוך הספר, מרגיש את הדמויות, מרגיש את הכאב שלהן, את עוצמת האהבה, את עוצמת הרגשות של כל אחד ואחת מהדמויות.

לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים עד שסיימתי.

אני לא אשקר, אלא אכתוב שחור על גבי לבן (או כחול על גבי לבן) שהזלתי לא מעט דמעות בזמן קריאת הספר.
היו קטעים שחשבתי ביני לבין עצמי שאם רק הייתי פוגשת את אדם ומיה, כל מה שהייתי רוצה זה לחבק את שניהם חזק חזק ולהשתתף בצערם ובכאבם, בצער ובכאב  האובדן שהם חווים.
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
"אני מתה? אני מתה?"ברגע הראשון היה לי ברור שאני מתה. ששלב השקיפה מהצד הוא רק זמני, הפוגה לפני האור הבוהק ושלב החיים-חולפים-לנגד-עיני שממנו עוברים אל איפה-שלא-יהיה המקום שאליו עוברים." (ציטוט מהספר).



אם אשאר הוא סיפור יפה להכאיב על כוחה של אהבה, על מהותה האמיתית של משפחה ועל הבחירות המכריעות של חיינו.

הספר עובד לסרט דרמה בבימויו של ר.ג'יי. קטלר, המבוסס על רומן שנכתב על ידי גייל פורמן. הסרט יצא לאקרנים ב - 22 באוגוסט 2014.





יצא לאור ע"י הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, בשנת 2013, מכיל 175 עמודים. הספר מסווג כסר נוער, אבל אני מאמינה שגם אנשים מבוגרים יתרגשו ויהנו ממנו לא פחות.

לספר יש ספר המשך "לאן שתלך" שמתחיל 3 שנים אחרי התאונה וכתוב מהצד של אדם. אבל על כך בפוסט נפרד.

תהנו.
יערה