היום אני 
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור בריאות
29.6.07
"ללכת אל, ללכת מ...
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
ממה בעצם הם בורחים..."
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
ממה בעצם הם בורחים..."
בעצם לא בורחים, רק הולכים והולכים והולכים.
בשביל הנשמה,בשביל הגוף, בשביל קצת שקט מהבית, מהבעל, מהילדים, בשביל לעשות משהו בשביל עצמי (אין מה למחוק - כולם נכונים), אבל הכי חשוב בשביל הבריאות.
התחלתי בתהליך "דיאטה" לפני שנה (פחות שבועיים, אבל י סופר?
את ההליכות התחלתי לפני כחודשיים, לאחר תקופה ארוכה שהייתי תקועה על המשקל, עליה קלה, ירידה קלה וחוזר חלילה במשך זמן מה.
המסקנה היחידה שהייתה לנו (לי ולמנחה של הקבוצה), היא שצריך להתחיל להתעמל אחרת אני אשאר שם, ואני ממש לא רוצה להישאר שם.
אז התחלתי ללכת.
בהתחלה פמיים בשבוע, שעה בכל פעם. לאחר מכן עליתי ועלית, היום אני הולכת בין ארבע לחמש פעמים בשבוע במטרה להגיע להליכה כל יום. התמכרתי, לא מסוגלת בלי זה.
הבוקר התעוררתי בשעה 5 בבוקר, מקול אזעקה של בית באיזור.
היות וידעתי שלא אירדם שוב, יצאתי להליכה היומית.
כל כך נעים ללכת בבוקר.
השמש עדיין לא זרחה, אך ניצני הבוקר מתחילים להראות.. הישוב שקט, כלכך שקט, שאפשר לשמוע את המכוניות בכביש הראשי הסמוך ( בקו אווירי).
האורות בבתים לאט לאט נדלקים וממש מתחילים להרגיש את הבוקר.תחילה נדלקים האורות בבתים שבהם
תינוקות קטנים ורכים ובבתי המבוגרים (אצלנו הם נקראים 60+)..
לאחר מכן מתחילים לראות את האורות שנדלקים בבתי האנשים שאוטוטו יוצאים לעבוד. ואז כשהבוקר כבר ממש כאן, השמש כבר זורחת בשמיים (לרוב המראה מדהים ביופיו, כל כך צח ונקי) מגיעה המשאית של אנג`ל עם ריח הלחם הטרי טרי וזה כבר אומר שהבוקר ממש כאן. (בימי חול בלבד כמובן).
מה שעוד חיזק את הרצון שלי ללכת היה המחקר על "האדם הרזה השמן".
(מומלץ מאד לקרוא), אז חשבתי לעצמי, אם ישנם אנשים רזים שבעצם הם שמנים בפנים, אז על אח כמה וכמה אני, אישה שמנה, ברור שאני שמנה מבפנים והדבר היחיד שלי לרזות בפנים זה פעילות גופנית. קצת נלחצתי מהמחקר הזה וזה דרבן אותי להמשיך ללכת, גם שהיה ממש קשה (ההתחלות לא תמיד קלות כידוע).
אני ממליצה לכוווווולללללללםםםםם לאמץ את ההליכה בשביל הבריאות שלכם.
נ.ב. סליחה ממי שאני גורמת לו לייסורי מצפון.
000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור תפירה
לימות האביב, כשלא יודעים אם קר או חם, וסתם לימים שמתחשק ללבוש עליונית שמחממת אבל לא מדי...
בשביל זה יש את השרוולון.
ניסתי לתפור אחד לקטנה, לא מצאתי גזרה מתאימה בכל שיטוטי באינטרנט, אז לבסוף הוצאתי גזרה מאחד הסוודרים שלה, קיצרתי את אורך החלק של הגוף, ויצא שרוולון מתוק להפליא.
הקטנה מאד התלהבה ומיד לבשה אותו.
כמובן שיהיו עוד בדרך.
היום אני 
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור יצירה
18.5.07
ברגע האחרון הכנתי לקטנטונת זר למסיבה.
לקחתי ענף עם עלים ירוקים, חיברתי כמה ורדים שכמעט סיימו לפרוח בסלוטייפ, ויצא זר מהמם שקצר תשבוחות רבות.
יאמר לזכותו שזה הזר היחיד ששרד את כל המסיבה וגם למחרת הושם על הראש של הקטנה בדרכה לגן.
בסוף היום הוא כבר קמל ונבל לגמרי.
0000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
היום אני 
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור אפייה
23.5.07
"וחג שבועות תעשה לך
ביכורי קציר חיטים
ביכורי קציר חיטים..."
ביום שני היתה מסיבת שבועות בגן של הבת שלי.
כל הורה בחר להכין מאכל, אני בחרתי להכין את לחמניות השוקולד של שוקולדי (מפורום אומנות שימושית בווינט).
חשבתי וחשבתי איך אני מגישה את הלחמניות, לא התחשק לי שוב להגישם סתם במגש פשוט.
רציתי הפעם ממש להשוויץ.
ואז חשבתי לעצמי, למה לא לעשות קערה מבצק?
רעיון יש, אבל איך מבצעים?
חשבתי לנסות לעשות על עציץ חרס.
הסתובבתי בין כל השכנים, למצוא עציץ חרס שאין בו צמחים, ולבסוף בבית האחרון בשכונה (לא כזו גדולה, עוד שבעה בתים ללא הבית שלי) מצאתי.
עציץ מתאים בדיוק לקערה המיוחלת.
שתפתי אותו טוב טוב, קרצפתי עם הרבה סבון, ייבשתי וציפיתי בנייר כסף.
הפכתי אותו ואז התחלתי להכין את הקערה שלי.
8 פסים מצד לצד, ועוד כמה פסים שיוצרים את השתי וערב.
התפחתי שוב, שמתי ביתה ואפיתי.
וזה מה שיצא.
ועם הלחמניות בפנים
000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
היום אני 
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור עיסת נייר
1.5.07
את הציפור הזו שעשויהמעיסת נייר, הכנתי לפני כשנה וחצי.
זו אחת העבודות הראשונות שלי.
הציפור נעשתה בשיטת רצועות נייר ועברה לפחות 5 צביעות עד שהגיעה לצביעה הנוכחית.
עכשיו אני מרוצה ממנה.
0000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור יצירה לילדים
1.5.07
תראו איזה רעיון מדליק לנקניק של בועות.
החומרים הדרושים:
כוס פלסטיק חד פעמית
קשית פלסטיק
מדבקות לקישוט
מגבון לח
גומיה
סבון כלים
הוראות הכנה:
מקשטים את הכוס במדבקות צבעוניות.
עושים חור בתחתית הכוס ודרכה מעבירים את הקשית.
את הצד הפתוח של הכוס סוגרים על מגבון לח בעזרת גומיה.
מערבבים בצלחת שטוחה, סבון כלים עם מים ביחס של 1 סבון כלים, 2 מים.
ולעבודה!!
טובלים את המגבון בסבון, נושפים דרך הקש ו.........................
זה מה שיוצא
נקניק של בועות.
נקניק של בועות.
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור תפירה
1.5.08
חיפשתי חיפשתי ולא מצאתי...
כבר המון זמן אני מחפשת לי את התיק המושלם, שיענה על כל הצרכים שלי.
הייתי בהמון חנויות בשווקים, ולא מצאתי.
עוד פרמטר מאד חשוב הוא עניין המחיר, שלא יהיה יקר מדי לכיסי.
לא אומר שלא מצאתי, אבל כל מה שמצאתי היה לי יקר.
בשיטוטי בבלוג "קישורים" של משכית, נתקלתי בגזרה לתיק המושלם.
בתפירה הראשונה (יש לציין שזו עם ראשונה שאני תופרת משהו שהוא לא חצאית פשוטה עם גומי, שכמיה או וילון), וזה לא היה פשוט, בכלל לא.
הראשון יצא כמו חייזר, משהו מוזר, אז גזרתי את אחד הצדיים ואז תפרתי לי תיק לתפארת.
מקדימה שמתי כיס גדול לפלאפון, מפתחות וכו`, בפנים שמתי כיס גדול לחוברות ודפים שונים, וכמובן התא המרכזי שהוא גדול במיוחד ומתאים לכל הבלאגן שלי.
השלב הבא הוא לקנות בדים טובים ויפים ולתפור לי תיק ערב ואת אותו התיק באיכות גבוהה יותר.
00000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור שויץ
טולי הלכה לביקור אצל סבתא..
סבתא שהתפלאה למה הקטנה הגיעה לבד, (לא ממש לבד - אלא עם אחיה הגדול) שאלה את הפיצ, "מה אמא עושה?".
פיצ: "אמא בבית תופרת."
סבתא: "מה אמא תופרת עכשיו?"
פיצ: "אמא תופרת וילונים לנו ולחדר של אבא ואמא".
מה שנכון נכון, באמת תפרתי וילונות לחדר של הבנים ולחדר שלנו.
יצאו מהממים,
תמונות בקרוב.
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור בריאות
1.5.07
או שמא אומנות הדיאטה?
לפני 11 חודשים הצטרפתי לקבוצת תמיכה להורדה במשקל, קבוצת דיאטה קלאב.
הורדתי עד היום 12 קילו ואני מרוצה, אבל יודעת שיכולתי יותר.
והאמת? אני קצת מאוכזבת מעצמי.
אז ישבתי וחשבתי.
ולפתע הבנתי
יש קשר בין האומנות לבין הדיאטה.
בשבועות היצירתיים במיוחד אני כל הזמן בתהליך יצירה ועשייה והראש שלי עסוק כלכך שאין לי בעצם זמן לחשוב על אוכל, ואז זה נראה גם על המשקל.
בשבועות חסרי מוזה לחלוטין, הכל הולך הפוך ולא לפי התוכניות ואז גם רואים זאת על המשקל. 
אז יש קשר? נכון?
אז ישבתי וחשבתי וחשבתי והופ מצאתי - בצורה כזו מרוויחים הכל - זכיתי בקופה, גם יצירה, גם הנאה, גם כיף וגם, הכי חשוב לי כרגע - הירידה במשקל.
אמרתי לכם שזה שילוב מנצח?
אמרתי לכם!!
עוד יומיים השקילה, נראה מה יהיה...
00000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור יצירה
30.4.07
על פי השם שלי אפשר להבין שאני אוהבת כתום, בעצם זה כבר הפך לחלק ממני.
לפני כשמונה שנים נדלקתי על הצבע החם הזה ומאז זה רק הולך ומתגבר, אהבתי לכתום.
בתכנון לבית החדש (שאליו עברנו לפני כארבעה חודשים) ידעתי שהצבע הכתום ישלוט בעיצוב הבית.
את הקירות צבעתי בצבע שמנת בהיר, ולסלון קניתי ספה כתומה עם כריות פסים בצבעי בורדו, כתום וזהב.
חיפשתי תמונה שתתאים לי מעל הספה ולא מצאתי משהו שממש אהבתי.
מצאתי את ציורי האוירה של אפרת אילן והתאהבתי.
כמובן שחשבתי לעצמי שאני מסוגלת ליצור לבד ציור אוירה שיתאים לאופיי ולאופי הבית וזה מה שיצא.
הוראות הכנה:
בהתחלה חיברתי את שלושה הקנווסים בעזרת נייר דבק מאחור, כדי שהתוצאה הסופית תראה כאילו תמונה אחת ממשיכה את השנייה.
את הרקע צבעתי במעברי צבעים מצהוב לאדום (עם הרבבבבההההה כתום באמצע).
אחרי שהכל התייבש, בעזרת נייר דבק סימנתי מלבן במרכז ואותו צבעתי בצהוב עם קצת כתום כדי שיתאים לרקע.
על הקיר כאמור תליתי בקו ישר במרחק קטן אחד מהשני כדי שיראו כשלושה ציורים שמתחברים במראה הכללי לאחד גדול.
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור יצירה
29.4.07
אני מאד מתחברת לורדים ולצבעוניות, חיפשתי משהו שיקשר את שניהם.
גיליתי שיש המון מפיות עם ורדים בכל מיני צבעים וכך הגיע לי הרעיון להדביק מפיות ורדים צבעוניים על הזכוכיות.-נשכרתי שאי שם בעבר הרחוק ניתי כמה מבחנות, שאולי יום אחד יהיה לי מה לעשות בהן והאמת? הן התאימו לי בול לתוכניות, חיברתי לכל זכוכית מבחנה עם דבק E6000 וכך נוצרו מלבני הזכוכית הצבעוניים.
כיום הם מפארים את הכניסה לבית.
000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור עיסת נייר
בפורום אומנות שימושית ב 
עשו תחרות עבודות בצבעי הדגל.
עשו תחרות עבודות בצבעי הדגל.
לא שמתי לב שזו תחרות אז ביקשתי להעלות את העבודה שלי למרות שאני לא משתתפת פעילה.
ברגע שהבנתי שזו תחרות החלטתי לא להעלות, שוב, כי אני משתתפת לא קבועה וזה לא פייר בעיני להעלות עבודות לתחרות בפורום שאני לא משתתפת בו. (אני סמויה בפורום זה הרבה שנים).
פיה מעיסת נייר שנעשתה בהשראת צבעי הדגל לכבוד יום העצמאות.
אני לא כלכך מרוצה מהפנים שלה, נראה לי שאני אמחק אותם ואצייר שוב.
----000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור עיסת נייר
פיה ורודה מעיסת נייר, שנצבעה 4 פעמים עד שהגעתי לתוצאה הרצויה.
הראש מכדור קלקר.
הגוף - השמלה מעיסת נייר על פלסטלינה מחוברת לגליל של נייר טואלט.
הפלסטלינה הוצאה בסופו של דבר ונשארה הצורה.
00000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור עיסת נייר
לאחרונה התאהבתי בעיסת הנייר.
הדברים שאפשר לעשות איתה, רמות הדיוק שאפשר להגיע איתה...
זה פשוט עולם ומלואו.
הגברת הזו היא הראשונה שממש סיימתי ואני ממש אוהבת אותה.
הראש הוא כדור קלקל הגוף הוא בקבוק משקה יוגורט.
והפנים של הגברת
000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000
היום אני 
פורסם ב-17 בספטמבר 2010, 17:17 במדור שויץ
אצל עדות המזרח (ואולי אצל עוד עדות, אני לא יודעת) יש מנהג שלא אומרים על ילד שהוא יפה, אלא שהוא מכוער כנגד עין הרע.
חמי וחמותי כל הזמן אומרים לביתי שהיא מכוערת, כי היא כלכך יפה והם לא רוצים להגיד את זה בפניה.
לאחרונה הקטנה התחילה להבין עניין וכל פעם היא אומרת לי, "נכון אני לא מכוערת?" ואני עונה לה שברור, הרי היא הכי יפה בעולם (ומה שנכון נכון ).
).
כבר יש לה טראומה מהעניין.
כשהודעתי לה שסבא וסבתא באים, החכמה הקטנה אמרה לי: "אמא,נכון אני לא מכוערת? תגידי להם שאני לא מכוערת!" בקול קטנטן ומתוק שבא לי לאכול אותה עם נשיקות.
